לאחרונה המילה דיטוקס מעסיקה אותי בהרבה רבדים.
אני מקשיב לספר אודיו על קואצ'ינג בגישה של רפואה פונקציונלית, וחושב על תהליכים שעברתי בשנה האחרונה. כיצד לקחתי בעלות על תחום מופקר בחיי- התזונה.
קודם כל במובן הפשוט של להוציא ג'אנק מהתזונה. כשנגמלים מדברים כמו סוכר ופתאום על מיני רעבים ספציפיים מתעוררים. אני צריך חלבון כדי להיות שבע. צריך שומן בשביל אנרגיה. צריך עלים יותר ממלפפון. צריך מלח. צמא פתאום נעשה ברור יותר. הגוף מתחיל לעמוד על שלו ולהתנגד לדברים שפעם הוא ספג בלי בעיה. רגישויות מתחילות להישמע. פתאום יש קשר בין צלילות החשיבה לבין האכילה. סוכר דם גבוה מתבטא בערפול. מנת סוכר וגלוטן ביחד מתבטאת בכאב ראש. קפה מתבטא בחרדה ואם לא ממשיכים אז יום אחרי בדיכאון. הבייסליין של תזונה שיושבת טוב בגוף ובמוח נעשה נמל מבטחים לשוב אליו לאחר קרייבים אסורים.
ואז עוברים למטאפורי. פייסבוק כדוגמא. נכנס לרווחים בין הדברים בחיים וחוסך רגע קטן של ליבידו לא מכוון. אותה מבוכה קיומית קטנטנה של להיות חסר כיוון ועדיין בעל דופק. לא ברור מה עושים עם להיות בחיים. יש מי שבשבילו זה ג'וינט, נטפליקס, או מייל מהעבודה. בעצם דברים שמסיחים את דעתנו מרגעים קטנים בין לבין שבהם יכולנו להרים ראש ולהתבונן בעצמנו קצת.
גם דברים טובים יכולים להיעשות במיינדלסנס. לפגוש אנשים משמעותיים בחיינו, לממש את עצמנו, אבל בלחץ, בלי מרווח לנשום לנוח, בלי המרחב לההרגיש אמביוולנטיות גם לגבי מה שטוב ברובו. שזה בעצם להרגיש. וגם אינטראקציות רעילות יש, אפילו עם אנשים יקרים בחיינו. חוסר סבלנות, פינות שנכנסים אליהן, טמטום שמשתלט על היחסים. ניכור מהחוויה שמשתלט על עוד חלקות טובות.
***
בטיפול אני רואה אנשים שבוחרים לבלוע קצת רעל כדי לשמר איזה קשר או איזה מצב. בעצם הפתרון שלהם למצב שאינו בר קיימא הוא להוציא את עצמם מהמשוואה. לא לכעוס ולא להכעיס, להתנחם באיזושהי תחושת הקרבה. אני צריך להזכיר להם שאין טריק כזה בנפש- לעמוד מנגד. אנחנו תמיד גם בתוך החוויה. גם מרגישים.
ובמקום הזה שבו הנפש רושמת בשקט את מה שאנחנו סופגים מכל מיני סיבות, נעשה קשה לנקות את הרצוי מהלא רצוי.
הניקיון הקל שבדיטוקס מהתמכרויות ברורות קשור לזה שאנחנו מפסיקים לצפות ג'יפה בסוכר, ולאושש את הבחילה שבכל זאת מתעוררת בעוד סוכר. תחושה ברורה יותר של מתאים לי ולא מתאים לי מתעוררת. אבל במישור המטאפורי ה"ציפוי בסוכר" קשור לציפייה שיהיה טוב יציב. יש פה החפצה של מה שטוב, הפיכתו מתהליך חווייתי לאובייקט שניתן לתפעל ולמקסם. בדרך מגבירים את הווליום, מגביהים את סף הרגישות. מתרחקים מחוויות ביניים, אמביוולנטיות, ומחזקים את הניכור הפנימי והחיצוני.
**
הפסיכואנליטיקאי ווילפרד ביון מתייחס להחפצת חלב האם כרצח-התאבדות. המשמעויות הרגשיות של ההזנה בלתי נסבלות והתינוק מכחיש אותן כאילו הוא רעב רק להזנה חומרית. החלב מעוכל בעוד שרגשות התלות, החרדה, והבלבול נבלעים בגולמיותם. ההתעלמות משתי התודעות המתהוות זו מול זו מאפשרת להתמקד בקבלה החומרית הפשוטה יותר. הדיטוקס אם כן הוא לגשת לרגשות הגולמיים שלא עוכלו ולהרגישם. מנגד, המצב הנקי אינו מצב של סטריליות, אלא מצב נפשי של מפגש פורה. כזה של נוכחות מלאה בחוויה, המורכבת, המתהווה, הבלתי נשלטת.
***
לגבי דיטוקס קונקרטי בכל זאת אני ממליץ על שני ספרי אודיו.
Dirty Genes / Ben Lynch
לימד אותי שיש לי מוטאציה בגן MTHFR שבגללה כדאי לי לצרוך פולייט ולא חומצה פולית. ושתוספי חומצה פולית אף חוסמים ספיגת פולייט. שיניתי תוספי תזונה והתחושה השתפרה. כדאי לקרוא אחרי שעושים בדיקה גנטית ב23andme ומוציאים דוח שלו בStrategene. אבל אפשר גם בלי.
Ultramind Soluion / Mark Hyman
גרם לי לחשוב שמעשנים הם בני מזל כי כל כך קל להם לזהות מה הם עושים לא בסדר. בעוד שהתהליך האמיתי של לקיחת המושכות בנושא בריאות וסגנון חיים מתאים הוא הרבה יותר ממושך, מורכב ואישי.
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה