חוברת הדרכה להורים: השגחה על בני נוער במרחב הווירטואלי

בהמשך לפוסט הקודם עם המלצות המומחים לגבי השגחה הורית לבני נוער בשימוש באינטרנט, בפוסט זה אפרסם חוברת הדרכה שכתבתי להורים המעוניינים להשגיח על ילדיהם בשימוש במחשב, בסמארטפון וכו'. ההדרכה מבוססת על גישת "הסמכות החדשה" של פרופ' חיים עומר, והעבודה המשותפת על המודל המוצג בחוברת זו היוותה בסיס לפרק בספרו. שוב ושוב אציין כי החוברת נועדה לשימוש במסגרת הדרכה על ידי איש מקצוע, פרסומה כאן נעשה במטרה לחלוק רעיונות ולתת השראה לחשיבה, אך אין לראות בה הדרכה הנכונה לכל מצב, ואין לפעול לפיה מבלי הפעלת שיקול דעת הורי ובהקשר המתאים. 

חוברת הדרכה להורים - השגחה על בני נוער במרחב הווירטואלי - מודל המגדלור

גישת הסמכות ההורית החדשה

"הסמכות החדשה" הינה גישה חינוכית פסיכולוגית, שנועדה ליישב סתירה לכאורה בין ערכי החברה הליברלית, המקדשת את כבוד האדם וחופש הבחירה, לבין ההבנה של הורים ומחנכים כי ילדים זקוקים לסדר, וארגון בחייהם.

הגישה רואה בילד אדם נפרד, ובחינוך הכנה לעצמאות וקשר בבגרות. לפי תפיסה זו לא ניתן לשלוט בילד - הוא תמיד יכול "לעשות דווקא", ואם הוא מציית באופן מושלם, הוא אינו מקבל אחריות על מעשיו. הגישה מסמנת את משאלת השליטה בילד כגורם המכשיל הורים רבים, מוביל אותם לציפיות לא ריאליות ולהרמת ידיים, משאלת השליטה מכתיבה "הכל או לא כלום". לעומת זאת, הסמכות החדשה מדגישה את החשיבות של הנוכחות ההורית, הקשר, וההשפעה החלקית. לפי גישה זו על ההורים להתמיד בהבעת עניין בחיי הילד, בהבעת עמדה גם כשאינה מתקבלת על הילד, ובהצבת גבולות סמליים המכירים ביכולתו של הילד להתנגד ומטילים עליו את האחריות לבחירתו.

גישת הסמכות החדשה מקדמת התפתחותה של תחושה אצל הילד שהוא משפיע על העולם, ואינו רק תוצאה של תכתיבים חברתיים ונסיבות. היא מאפשרת לו לקחת אחריות על מעשיו ולהתגאות בהישגיו. כדי לחוש השפעה על העולם, על הילד להכיר את עמדותיו ואת רצונותיו, וכן להכיר את הגבולות שמציבים לו האחרים, ולבוא במשא ומתן בינו לבין האחר.

העולם הווירטואלי

העולם הווירטואלי מציב אתגרים חדשים בפני הורים ומחנכים. הוא חסר גבולות, קשה לאמוד את השלכות ההתנהגויות בעולם הווירטואלי על העולם הממשי, והוא מתפתח בקצב מהיר שהופך את הילדים לדוברי שפה חדשה שהמבוגרים מגמגמים בה. מאפיינים אלו הופכים את המשא ומתן בין ההורה לילד לבעייתי. הילד מתקשה לגבש את עמדותיו ורצונותיו לגבי עצמו כשהוא מוצף בגירויים ולחצים חברתיים. ההורה מתקשה להציב גבולות בעולם בלתי היררכי, בלתי מוגבל שהשפעתו על העולם הממשי אינה ברורה עדיין להורה. סמכויות מסורתיות בקהילה כגון מורים ושוטרים איבדו את כוחן לטובת אנשי סינון תוכן בחברות כגון גוגל ופייסבוק, הפועלות לטובת רווחים, וטובת המשתמשים בהן היא משנית עבורן – וכך הורים רבים פועלים ללא גיבוי קהילתי.

מודל המגדלור:

זהו השם שהציע פרופ' חיים עומר למודל שפיתחתי, המתרגם את עקרונות הסמכות החדשה למציאות העולם הווירטואלי. הרעיון הוא להרחיב את המטאפורה של "נמל המבטחים" המוכרת מגישות קודמות (אטצ'מנט, ספרציה אינדיבידואציה), ולהדגיש פונקציות הוריות של סימון סמלי של גבולות מול ילד הנדרש לאחריות על מעשיו. כלומר, במקום ילד שניתן לעטוף באמת בנמל מבטחים ולהכתיב לו מרחב בטוח, הרי שהמגדלור מבקש לאותת לילד את הגבול, וללמד אותו את האחריות הכרוכה בניווט מול הבנת הגבולות.  

המודל נסמך על ההנחה שהורים צריכים להתמודד עם התנהגויות הילדים שלהם, ושבמצב נורמלי, הגישה המעורבת היא מספיקה כדי לייצר שמירה עצמית אצל הילד. כלומר, יש אמון רב בהורים ששיקול הדעת שלהם בריא ומוצלח מרגע שבחרו להתמודד עם נושא מאיים כגון התנהגות ילדים במרחב הווירטואלי, יש התייחסות בעיקר למצבים מתונים בהם אין דינאמיקה הרסנית בפעולה כגון הצקות חוזרות או התנהגות בעייתית במיוחד של ההורים/הילד (מעבר לכך ראוי לפנות לייעוץ מקצועי).

כדי לאפשר התמודדות, המודל מסייע להסיר גורמים מעכבים בשלוש רמות: הידע, העמדות, והפרקטיקה. כלומר, הורה שאינו מכיר את מאפייני העולם הווירטואלי וטיב האיומים על ילדיו עלול להימנע מלהשגיח על ילדיו בהקשר זה, הורה שמאמין שמומחיותו בטכנולוגיה מספיקה כדי להשגיח על ילדו עלולה לגרום לו להימנעות מלחנוך את ילדו בנושא אתיקה וקשר בינאישי, והורה שאינו מנוסה בהפעלת אמצעים שגרתיים להצבת גבולות עלול להסתבך בריבים לא בונים עם הילד באופן שיגרום לו להימנע עם הנושא. להלן שלושת חלקי המודל:

חלק ראשון - ידע

מיפוי האיומים
מיפוי האיומים לילד בעולם הווירטואלי כולל איומים מיידיים, שהנזק שהם עשויים להסב הוא ישיר וברור בהווה, לצד איומים התפתחותיים, שהגדרתם כאיומים נסמכת על תפיסות פסיכולוגיות.

איומים מיידיים:

טורפים מיניים: לדוגמא, ילדים עשויים להיות בקשר עם פדופילים המשתמשים ביכולת ההסתוות האנונימית והנגישות הקלה של רשתות חברתיות, משחקים חברתיים, אפליקציות חברתיות, פורומים וצ'טים, כדי לפתות ילדים לקשר "חברי", ולאחר מכן לאינטראקציה מינית דרך המחשב ובמציאות.

מתקפות אישיות: גניבת זהות על ידי האקרים או ילדים אחרים, ריגול באמצעות פריצה למחשב או לחשבונות מקוונים. מעקב אחר משתמשים על ידי ספקי שירותים בעלי אינטרסים מסחריים (כולל גוגל ופייסבוק).

מתקפות טכניות: הורדת תוכנות מזיקות כגון סוסים טרויאניים, שהורסות את המחשב, מפריעות לפעולתו, משתלטות על משאבים, ומשתילות פרסום לא רצוי.

הונאה כספית: פרסומות המוליכות שולל את הילד ומחייבות אותו בכספים דרך החשבון הסלולרי, יוצרות מנויים בתשלום, או מבקשות פרטים כגון מספר כרטיס אשראי.

בריונות ברשתות חברתיות: שימוש ברשתות החברתיות כפלטפורמה יעילה להצקה והשפלה של ילדים. פרסום תמונות חושפניות ולועגות בתפוצת ענק.

חשיפה יתרה: ילדים ונוער השולחים זה לזה תמונות לא מחמיאות, או מיניות, ומאפשרים לאחרים להפיצן בפומבי. פרסום התנהגויות לא מקובלות חברתית כגון שתייה ושימוש בסמים באופן שעשוי לפגוע במוניטין ובדימוי הפומבי של הילד בעתיד במיון לעבודה.

איומים התפתחותיים:

תוכן לא מותאם לגיל: מיניות ואלימות באתרי פורנוגרפיה, פרסומות מיניות באתרי משחקים, ועוד.

שימוש יתר: שימוש רב במחשב הפוגע בתפקוד הכללי של הילד, כגון שימוש בשעות הלילה הגורם לקשיי התעוררות.

שימוש לא מאוזן: פיתוח כישורים חברתיים ומיומנויות ברמה גבוהה במרחב הווירטואלי, תוך כדי הזנחה של כישורים אחרים. לדוגמא, בניית פרסונה וירטואלית חברותית שאינה מתורגמת לקשרים קרובים הרלבנטיים לתחומים אחרים בחיים.

חיפצון עצמי והיעדר אינטימיות: מדידת ערך עצמי לפי מספר חברים ולייקים, שאיפה לחשיפה עצמית גוברת, קשרים שטחיים ולא בטוחים, הסתרה של צדדים אישיים לא פופולאריים וכו'.

משאבי ידע

אינכם אמורים לדעת הכל לבד. אתם מקבלים עכשיו קצוות חוט. התחלה המאפשרת לגלגל (או לגגל) שיחה. להלן רשימה של כתובות אליהן כדאי לפנות כדי לגלות איומים נוספים:

ילדים: ילדים יודעים שמה שהם עושים מסוכן. זה לא אומר שהם יודו שהם עושים את זה, או שזה מסוכן להם אישית. אבל הם יודעים לזהות שמשהו לא בסדר בשיחה עם זרים, או בהורדת תוכן בתשלום וכו'. אפשר לפנות לילדכם בשאלות "אקדמיות" לגבי הסכנות השכיחות בעיניו. אפשר לפנות לילדים וצעירים אחרים במשפחה המורחבת ולשאול אותם לדעתם.

הורים אחרים: ביחד אפשר לחבר רמזים, למקד את תשומת הלב זה של זה לאיומים משותפים. התקשורת בין ההורים מעטה מאוד, בעוד שהתקשורת בין ילדים אינטנסיבית וענפה. ניתן ללמוד מהילדים ולהתחבר ברשתות החברתיות עם הורים של חברי הילדים ולתקשר דרכן. חשוב לייצר שיח בלתי שיפוטי על בעיות, ועמדה של ערבות הדדית, כדי לגרום זה לזה לחשוף בעיות. הורים טכנופובים יכולים להרוויח מהבנתם של הורים טכנולוגיים, הורים טכנולוגיים יכולים לללמוד על המתרחש מתשומת ליבם של ההורים הטכנופובים להתנהגויות מקבילות אצל ילדיהם.

מורים: מורים רבים צועדים לתוך העולם הווירטואלי, ונדרשים להתמודד עם תלמידים שלפחות חצי מהקשב שלהם נמצא במחוזות וירטואליים בזמן השיעור. הצקות, הפרעה בשיעור, רכילות, כל אלו מתרחשים בכיתה דרך סמארטפונים ואחרי הלימודים דרך פייסבוק וכד'. מורים קולטים חלקי שיחה, מבינים מי הסתבך, שומעים על אירועים שקרו. לא תמיד הם מבינים מה קרה בדיוק כי הכל נאמר כמו בשפה זרה, לפעמים בלי כוונה להסתיר אפילו אלא רק בגלל שיש יותר מדי פרטים חסרים במה שנאמר (פרטים שעברו בצ'אט קבוצתי). התעדכנות של ההורה עם המורה יכולה להניב הרבה תועלת במיקוד תשומת הלב של ההורה. אפילו רק כדי לדעת שמשהו מתרחש וצריך לשים לב, או שהילד עסוק מאוד ברשתות חברתיות וחייבים להכיר את עיסוקיו שם כדי להבין מה עובר עליו כעת.

האינטרנט: כל נושא שנזרק לחלל האוויר בשיחה בין הילד וחבריו בעת הסעה לחוג, כנראה שניתן לחפש בגוגל ולגלות עוד על עולמו של הילד. ישנם אתרי ידע הממוקדים בחינוך בעולם הווירטואלי. קבוצה מוצלחת בפייסבוק מנוהלת על ידי משרד החינוך בישראל, ונקראת "אתיקה ומוגנות ברשת - המינהל למדע וטכנולוגיה - משרד החינוך". בנוסף ניתן להתעדכן בעיתונות לגבי מקרים בעייתיים ולהרחיב קריאה עליהם בחיפוש ממוקד.

חלק שני - עמדות

גיבוש העמדה ההורית

עקרונות:

גישת הסמכות החדשה מדגישה כמה עקרונות כבסיס להתמודדות: 1) לא ניתן לשלוט בהתנהגותו של הילד אלא רק להשפיע עליה באמצעות קשר נוכחות והשגחה, 2) על ההורה לגבש עמדה אישית לגבי חינוכו של הילד ולהביעה בפני הילד, 3) השגחה היא תהליך מתמשך ולא אירוע חד פעמי. האירוע הפותח ("שיחת אינטרנט") תורם רבות להעמדת ההורה בעמדה של השגחה ומאפשר לו המשך של נוכחות בצורה יותר ספונטאנית ויום-יומית. שמירת האצבע על הדופק (השגחה מתמשכת) מאותת להורה, מתי עליו לצאת לפעולות חד-צדדיות (לצאת מן המגדלור).


דיון בעקרונות:

שוויוניות: אנחנו חיים בחברה הומניסטית ליברלית, בה יש הכרה בכבודם ובזכויותיהם של ילדים ליחס מכבד, ולהורים מצידם חשוב לטפח את חופש המחשבה של ילדיהם. ערכים יפים אלו עשויים לטשטש את ההיררכיה בקשר בין הורה וילד. להורה יש סמכות להתערב בחיי הילד כדי להגן עליו וכדי לכוון את התפתחותו. לדוגמא, הורה שחש שילדו נחשף לתכנים לא הולמים בגלישה באינטרנט, ושאינו מצליח לשוחח על כך עם הילד, עשוי לחוש שאין זה ממקומו להתערב במעשיו הפרטיים של הילד ללא הסכמתו. מתוך עמדה זו של חוסר לגיטימיות ההורה עשוי לחפש דרכים ערמומיות לגלות פרטים על מעשיי הילד כגון התקנת תוכנות מעקב. גישת הסמכות החדשה מדגישה את הלגיטימיות של ההשגחה ההורית על הילד, ומעודדת את ההורה למלא את תפקיד הסמכות בקשר עם הילד. סמכותו של ההורה אינה נובעת מצורך של ההורה בכוח, אלא מחובתו לשמור על הילד ולדאוג לו. הורה המנסה לעבוד רק דרך חוזים שוויוניים עם הילד ("אם תגביל את השימוש במחשב, אני אקנה לך אייפון") או דרך טיעונים עקיפים, או פתרונות טכניים כגון פילטרים, וכו', ואינו מסוגל לעיתים להגיד לילד שאינו מסכים לדרך או התנהגות מסויימת, מתחמק מעמדת הסמכות שלו בקשר עם הילד, ושולל מהילד את החוויה שההורה מסוגל להציב לו גבול. עמדת הסמכות אינה העמדה הבלעדית בקשר עם הילד, אך לא ניתן להתחמק ממנה לגמרי, וטשטושה אינו מוסיף לחווית החופש של הילד, אלא גורע מתחושת הביטחון שלו – שמישהו מסוגל לשמור עליו מפני עצמו, ושהוא יוכל יום אחד למלא התפקיד המגן הזה עבור עצמו.

הימנעות: הורים עשויים למצוא טיעונים רבים להימנע מהתערבות בחיי ילדיהם. לדוגמא, הורה החש אשמה על כך שאינו מספיק לבלות זמן איכות עם ילדו עשוי לקבל את השימוש לרעה במחשב ולא להתערב מתוך תחושת חוסר לגיטימציה וחוב לילד. דוגמא נוספת היא הורה טכנופוב המפחד שהילד עושה שימוש מוגזם במחשב ובסמארטפון, אך אינו יודע לנסח את דאגתו באופן שהילד יבין ולכן אינו מביע אותה, ומניח שהילד מסתדר לבד בעולם הווירטואלי. דוגמא נוספת, היא הורה שהתערב מול הילד בעבר ועשה עימו הסכם, ולאחר זמן מה חש שההסכם אינו מתקיים מצידו של הילד, אך ההורה אינו רוצה להיגרר שוב למתח ומריבה עם הילד ולכן מעדיף שלא לאכוף את הגבול שהוסכם. דוגמא נוספת היא הורה גרוש המחכה לשיחת תיאום עם ההורה השני כדי שיערכו שיחה "כמו שצריך" עם הילד על נושא שמטריד את ההורה כבר זמן מה. המשותף לכל הדוגמאות הללו, הוא שאיזושהי התלבטות, או עמדה לא מגובשת לגמרי, גורמת להורה שלא למלא את מחוייבותו כלפי הילד ולאפשר למצב שאינו מוסכם עליו להימשך ללא התייחסות מצידו.

טוטאליות: ההורה אינו יכול לשלוט בילד, אלא רק להשפיע על התנהגותו דרך הקשר ביניהם. הורים המנסים לשלוט בהתנהגות הילד עשויים להגיע למצב של "הכל או לא כלום", לדוגמא, "אם לא תנתק את קשריך עם אנשים זרים איתם אתה מתכתב, ננתק את המחשב הביתי מהאינטרנט". מצב מסוג זה הוא בעייתי כי הוא חושף את חוסר השליטה של ההורה בהתנהגות הילד. הילד יכול תמיד למצוא דרך חלופית לפעול בה, כגון שימוש בסמארטפון או שימוש במחשב אצל חברים או בבית הספר. ההורה גם עשוי להגיע לצעדים קיצוניים שאינם בני קיימא עבורו, כגון ניתוק האינטרנט עבור כל המשפחה. במקום גישה קיצונית זו, יכול ההורה לקבל אפשרות ביניים, של "טיפה ועוד טיפה", לפיה הוא מציב עמדה נחושה, אך פועל במגבלות האפשר כדי ליישמה. כך יכול ההורה להכיל הרבה יותר "כשלונות" ביישום עמדתו, ועדיין למלא את תפיקדו "בהצלחה". הורה הדורש מילדו לאשר את האנשים שהוא מוסיף כחברים לפייסבוק, מכיר בכך שלא יוכל למנוע מהילד לגמרי את השימוש בפייסבוק או את יצירת הקשר עם זרים או מכרים רחוקים. אולם ההורה דואג להיות נוכח במרחב זה, ולחוות דעתו בפני הילד בכל זאת. הורה זה גם יכול לשים גבול חלקי – כשאני בבית אני אדאג שלא תשוחח עם זרים באינטרנט, ועדיין לראות בכך השפעה על התנהגות הילד. קבלת החלקיות של ההשפעה על התנהגות הילד מאפשר להורה להתמיד במעורבותו בחיי הילד, מבלי לסגת עקב אי עמידה בציפיות גבוהות מדי ל"הצלחה".

מקום לדיון: ההורה יכול ליצור קשר עם הורי הכיתה של ילדו, ולהציע להקים קבוצת פייסבוק בה יוכלו לדון בנושאים מסוג זה ולשתף בהתלבטויות.

מקרים לדוגמא של התמודדות הורים במסגרת ההדרכה:

מתוך סיפורי ההורים המשתתפים בהדרכה חולצו כמה דוגמאות להתמודדויות המעשירות את ההבנה של יישום המודל. השמות בדויים ופרטים מזהים הושמטו.

טכנופובית עם שיקול דעת הורי: חנה הצהירה מייד בתחילת ההדרכה הקבוצתית כי אינה מתאימה להדרכה כי אינה מבינה דבר במחשבים, ולכן גם לא אפשרה לבניה יותר מדי גישה לרשתות חברתיות וכד'. עם זאת, לאחר הצגת הנושא וגמגום מצד יתר האמהות, היא ציינה את אחת הדוגמאות המרשימות להתערבות הורית בתחום הווירטואלי: אבי בן ה13 צילם את אחיו הקטן משחק והעלה את הסרטון ליוטוב. האם חשבה לרגע, שלא נראה לה סביר להציג את החיים הביתיים באינטרנט, ושאלה את אבי מה בדיוק עשה. משהבינה שגם אבי אינו בקיא בהגדרות הפרטיות והסיקה כי הסרטון זמין לזרים, הגיעה להחלטה שהדבר אינו נכון בעיניה. חנה הסבירה לאבי שאינה רוצה לחשוף את החיים הפרטיים של בני הבית לזרים, וביקשה שיסיר את הסרטון. אבי לא ידע כיצד לעשות זאת, ולכן חנה יצרה קשר עם בן דוד עם הבנה בסיסית באינטרנט, שהסיר את הסרטון עבורה. דוגמא זו מבטאת תשומת לב הורית להתנהגותו של אבי, הפעלת שיקול דעת, והצגת עמדה הורית ברורה. ייתכן שחנה צדקה והבנתה הטכנית נמוכה, אך לדבר היה משקל נמוך מאוד בהתנהלותה. מול משוב חיובי לסיטואציה זו מהמדריך ומחברי הקבוצה, המשיכה חנה להגביר מעורבותה מתוך ביטחון ביכולותיה, פתחה חשבון רשת חברתית לאבי, קנתה לו סמארטפון, וליוותה אותו באופן רציני ומסור בהתמודדויותיו, תוך כדי שהיא מקפידה לשים לב להתנהגותו, להביע עמדתה כשנראה לה שאינו פועל כשורה, ולהציב גבול מגן כשהדבר נדרש. כדרך אגב, ניכר שגם לאחר התערותה בתחום, את השמות האינטרנטיים כגון "פייסבוק" או "ווטסאפ" היא ממשיכה להגות כמו מילים זרות, אך את המילים ההוריות כמו "שפה יפה" או "סבלנות לאחר" היא הוגה בביטחון מלא, ואולי בכך הכוח בעמדתה. כלומר, היא פסעה בביטחה במרחב בו אינה מתמצאת ולא הגבילה את השגחתה ההורית לעולם המוכר לה. חנה הדגימה כיצד האחריות ושיקול הדעת ההוריים הם הרכיבים העיקריים בהתמודדות עם המרחב הווירטואלי, ולא הידע הטכני.

מניפולציות במקום סמכות: סופיה היא אם יחידה לאנה בת ה13. מסיפוריה עולה כי אנה בתה היא קפיץ אנרגטי, וכחנית ונבונה, המתישה כל גבול ומנצחת תכופות בהתנצחויות אם-בת. סופיה מקשיבה למודל ומהנהנת לגבי הצורך בסמכות, ולגבי האיומים המוכרים לה היטב, ומייעצת לאחרות כיצד לנהוג בהתאם למודל. בפגישה השנייה מגיעה בכל זאת ללא מטלת הבית, היא לא ערכה חוזה עם בתה. בין דבריה היא מציינת את האופן בו בכל זאת עצרה את אנה מלקחת את הסמארטפון החדש לכיתה. היא ציינה כי המשחקים הקופצים על המסך גורמים לה לחוסר שקט ומגבירים את ההיפראקטיביות עימה היא מתמודדת, וכן כי המכשיר פולט קרינה. כשהמדריך שאל האם זו באמת הסיבה שאינה רוצה שתיקח את המכשיר לבית הספר, אמרה סופיה כי אכן מאמינה באמיתות דברים אלו, אך שאמרה אותם כדי ללחוץ לבתה על הכפתור הנכון כי "היא היפוכונדרית". הסיבה שהניעה את סופיה להגביל את השימוש בסמארטפון עולה בכל זאת. סופיה חשה שבתה אינה בשלה לכך רגשית, וכי לא תתמודד עם הלחץ החברתי המוגבר ברשת החברתית, וכי עדיף לחכות זמן עוד זמן עד שתדע יותר לעמוד על דעתה לפני שתתחיל להשתמש בסמארטפון ללא השגחה. בדוגמא זו ניכר כי הרגישות של סופיה לאנה בתה הינה גבוהה מאוד, והיא קולטת בדיוק מה נכון לבתה מתוך קשב הורי חד. אולם הבחירה "ללחוץ על הכפתור הנכון" שיגרום לאנה לסגת מבקשתה הינה מניפולציה שאינה מעבירה את העמדה ההורית הבריאה של סופיה. המלצת המדריך לסופיה הייתה שגם אם תמשיך להשתמש בכל טיעון שפועל בהתנצחויות עם אנה, הרי שאנה תחמיץ את הטיעון שעליה להפנים באמת, אם סופיה לא תציין גם את הגבול שנובע מתפקידה ההורי לשים לב להתפתחותה של אנה ולווסת את חשיפתה לגירויים. את הטיעונים לגבי ההיפראקטיביות ניתן לתאר כטיעונים "היגייניים" או "בריאותניים", שמנסים לעורר בילד חרדה והימנעות לכאורה מסיבות בריאותיות אובייקטיביות, ובכך טיעונים אלו אינם דורשים מההורה לקבל את תפקידו ההירכי מעל לילד, כגורם שסמכותו ערכית ורגשית. כלומר, ההורה חושש שאין תוקף לתפקידו הסמכותי ולכן משתמש בטיעונים ההיגייניים האובייקטיביים כדי לעגן את הדאגה שלו לשלום הילד, גם אם השיקול הנכון יותר לקביעת הגבול הוא סובייקטיבי.

איך אומרים תשתמש פחות: בתחילת ההדרכות הבהיר המדריך שההדרכה לא תתמקד בקשיי תפקוד כמו הפרעה ללימודים שנובעים מהשימוש במחשב ובסמארטפון. בכל זאת שוב ושוב הורים התייחסו לסוגיה זו, לא רק מבחינה כמותית, אלא גם איכותית. סימה תיארה כי לבנה עוז יש חברה מבית הספר, עימה הוא נמצא בקשר צמוד, הם נפגשים מדי יום, וכשאינם ביחד הם מתכתבים בווטסאפ. סימה הסבירה לעוז כי היא מודאגת לגבי מה שכינתה "האובססיביות בקשר", וכי הדבר אינה נתפס בעיניה כבריא עבורו. עם זאת, סימה חשה כי אינה מצליחה לשלוט במינון ההתכתבות של עוז עם חברתו. בהדרכת ההורים הראשונה, הציע המדריך כי האם תגדיר יעדים חיוביים עבור ילדיה, כמו השתתפות בפעילויות משפחתיות, בילוי זמן עם חברים מחוץ לבית וכו'. הרעיון היה שמטרות חיוביות בדידות יותר קל לבצע מאשר מטרות הצטמצמות מתמשכות. כלומר, בנה יוכל לבלות אחר צהריים אחד בשבוע עם חברים אחרים ובכך לאזן את התלות בחברתו ביתר ימי השבוע. אולם אם ההנחיה ההורית נשארת רק בלצמצם את הקשר עם החברה, הרי שיש שאלת נאמנות לאם מול החברה, וצורך בכוח רצון רב כדי לבצע את דרישת האם ולא לענות לחברה כשהיא פונה אליו. סימה מספרת כי במקרה אחד עוז תכנן לצאת עם לבילוי משפחתי, ותוך כדי התכוננות, חברתו כתבה לו בווטסאפ שיבטל ויבוא אליה במקום. עוז פנה לאמו במבט מבולבל כשהמכשיר בידו, וסימה אמרה לו לסרב להצעה, ועזרה לו לנסח זאת בדיפלומטיות מבלי לעכב את התשובה. סימה תפסה זאת כבעיית אסרטיביות מצד בנה, היא גם הציעה לו לבוא אליה להתייעץ אם הוא צריך עזרה בנושא האסרטיביות מול חברתו. בהדרכה השנייה, הציע המדריך שלא לפתור את הבעיה בתלות באם. המדריך חזר להצעה מהפגישה הקודמת, לבקש מבנה להשתתף בפעילויות משפחתיות מבלי הפרעה של סמארטפונים או פעילויות אחרות. המשאלה ההורית לצמצם את זמן האונליין של ילדיהם ניתנת להבנה כתפיסה מיושנת של זמן הפנאי, כמשהו שמבלים אחד עם השני. עם זאת, ניכר כי לסימה הייתה ראייה ערכית רגשית לגבי חוסר הנפרדות בזוגיות הצעירה המתאפשרת על ידי השימוש בווטסאפ. סימה הביעה את עמדתה והייתה מוכנה לאכוף כל גבול, אך המטרה "להתכתב פחות" הייתה קשה לאכיפה. כאן ההצעה של המדריך הייתה להציב יעדים חיוביים כלשהם, כמו "להשתתף בפעילויות משפחתיות", או "לבלות עם חבר לפחות פעם בשבוע", כך שגם סימה תוכל לנטר האם התקיימו באמת, וגם עוז יוכל מצידו לקחת אחריות על התנהגותו, ולא להיקלע לשאלת נאמנויות מול חברתו, בו אמו צריכה להתערב בענייניו ישירות. בסוף ההדרכה סימה חשה כי ביכולתה לבקש דברים ברורים מעוז, ולוודא את קיומם, והגיעה להבנה לפיה אין לה שליטה מלאה על מה שעוז עושה בין לבין.

פתיחת כל הסכרים: יערה היא אם הבטוחה בעצמה, מתואמת מאוד עם בעלה בעמדה משותפת, ומציבה גבולות ברורים לילדיה, אותם היא גם אוכפת. היא מגיעה להדרכה כדי לחפש ידע שינחה את שיקוליה, כשאת העמדה הסמכותית ואת הכלים להתמודדות כבר יש לה. במרחב הווירטואלי היא חשה שהיא "out". היא נמצאת במאמץ להגביל ולווסת את החשיפה של ילדיה לתכנים שאינם מתאימים לערכיה, ומנסה לצמצם את זמן השימוש כדי לעודד פעילויות חינוכיות יותר בעיניה. ובכל זאת היא מבינה שזה עולם שלא ניתן לחסום. היא מציגה את הדיון שנערך עם בעלה לגבי פתיחת חשבון פייסבוק לבתה בת ה13, שלומדת בחינוך דתי שמרני, וכעת משתמשת במחשב רק לצרכי לימודים. משתתפת אחרת בקבוצה, חנה, מונה שיקולים: "... אם פשוט נכנעים ללחץ של הילד בשלב מסויים, האם זה עניין של כסף, האם זה עניין של לחץ חברתי, האם יש ערך לימודי בשימוש בטכנולוגיה..". עם זאת, ניכר שיערה אינה נכנעת ללחץ של ילדיה בקלות, ואינה משווה ילדיה לחברה הכללית אלא מחפשת חינוך ערכי, אבל לא מוכנה לפתוח ערוצים ללא הגבלה משיקולים לימודיים בלי עיקרון מנחה. אם כן הדיון עובר לזיהוי הבשלות ההתפתחותית של הילד לחשיפה לתוכן חדש. משתתפת נוספת בקבוצה, סופיה, חדה מאוד בזיהוי הבשלות של בתה ונותנת דוגמא. היא שמה לב ליכולת המתפתחת של בתה לעמוד על שלה מול לחץ חברתי, ורואה ברשתות החברתיות מקום בו תידרש לעשות זאת ביתר שאת, ולכן ממתינה עם מתן חשבון פייסבוק. אולם היא עוצרת ותוהה בעצמה, אז למה לא לחכות שנה נוספת ולהיות בטוחה יותר? המדריך ממשיך בקו הזה למה לא לחכות שנתיים? הדיון לא מגיע לפתרון, אכן יש מגוון שיקולים משניים שלפעמים משתלטים כמו לחץ חברתי, וברור שהשיקול המרכזי צריך להיות הצרכים והבשלות של הילד, אבל בכל זאת יש תחושה שהבעיה נותרת בעינה. יערה מקשיבה לדיון הקבוצתי וניכר בה שלא קיבלה מידע חדש. המדריך מחליט לסטות מהפרוטוקול ומספר על ניסיונו בהדרכת נערות במצוקה, אצלן רמת הארגון של ההתנהגות והבשלות הרגשית לא הייתה יציבה, וכוחן לההתמודד ולעמוד במשימות ההתפתחותיות שלהן כגון לימודים עלה וירד לאורך הזמן. במצב כזה לא ניתן לתפוס את מתן החופש והאמצעים החדש לילד בתור "פתיחת סכר". במקום זאת, המאמץ הוא של ויסות מתמיד של גירויים מול כוחות, כך שיש אפשרות גם לקחת צעד לאחור, ו"לסגור את הברז" אם מסתבר בדיעבד שהמשמעת העצמית והבשלות הרגשית של הנערה המודרכת אינם מספיקים כדי להתמודד עם מורכבות חדשה. נושא נוסף שמתבהר מהדוגמא, הוא שבמתן חופש חדש, יש גם צמצום סיכונים והשגחה. לדוגמא גם אם יש החלטה משיקול כלשהו לתת לנערה המודרכת לקחת את הסמארטפון ללימודים, הרי שיש תנאים כגון לא לדבר בשיעור, והזהרות לשמור על המכשיר מפני גניבה וכו'. בחזרה להורים שבקבוצה, פתאום מתבהר שתפיסת החשיפה לגירויים כפתיחת סכר, נובעת מקושי לעמוד בדרכו של הילד מעמדה של סמכות ואחריות על שלומו. כלומר, לתת זכויות ואמצעים וגם לקחת בחזרה לפי האופן בו עמד בתנאים שניתנו לו. יערה החליטה לגבי חשבון הפייסבוק, היא תדבר עם האחים הגדולים שישגיחו על האח הקטן כדי לצמצם סיכונים, תסביר את להם את עמדותיה, ותציב גבולות שאם יחצו היא תגיב בחזרה לאחור. היא לוקחת בחשבון שיכול להיות שזו טעות ושהיא תצטרך להתמודד עם זה.

בעולם התורני: חדווה היא אם דתייה, ומגדלת את בנותיה לפי ערכים שמרניים, כגון צניעות. כששמעה על מטלת הבית בה עליה לסקור את האיומים במרחב המקוון בפני בנותיה, הביעה חוסר נחת מהרעיון. היא לא רצתה לספר להם על פורנוגרפיה. גישתה לחינוך הייתה כי יש לחסוך מילדים חשיפה לתכנים שאינם תואמים לערכים הרצויים. למרות שהמודל קורא לחשיפה מתווכת, הרי שעמדתה של חדווה משקפת ערכים שמרניים שיש לכבד. אולם חדווה ציינה בכל זאת חשיפה לא רצויה שקרתה לתכנים לא צנועים. היא סיפרה שבנותיה רצו שאלו אותה מיהי מלכת היופי, אז היא שלפה איתן "מלכת היופי" בגוגל, ועלו תמונות לא צנועות של נשים בבגדי ים, ורכילויות על הגירושין של אחת ממלכות היופי. חדווה חשדה גם שבנותיה ביקשו לראות את מלכת היופי כי שמעו על איזו פרשייה רכילותית בחדשות או בבית הספר. חווייתה של חדווה הייתה כי תכנים לא רצויים חודרים באופן בלתי רצוי לעולם של בנותיה וכי אינה יכולה להגן עליהן מכך. מטלת הבית שקיבלה הייתה לשבת עם בנותיה מול המחשב, מבלי לתדרך אותן בעצמה, ולבקש סיור מודרך בעולמן. המדריך הציע לחדווה כי אם יעלה תוכן שאינו הולם בעיניה, אז שתביע עמדתה הערכית בפני בנותיה ותסביר להן מה דעתה בנושא. לדוגמא, אם יעלו תמונות לא צנועות בחיפוש תוכל להסביר לבנותיה שאלו תמונות לא צנועות שאינן מתאימות להן, וכי היא מצפה מהן שיסגרו את החלון שנפתח. בצורה זו תכיר בכך שלא ניתן להימנע לגמרי מהדברים, תביע את עמדתה הערכית, וגם את דרך ההתמודדות שהיא מתווה עבור בנותיה. באופן זה בנותיה לא יידרשו שלא לראות את מה שכבר נחשפו אליו, אלא רק להתרחק ממה שאימן אינה רואה כמתאים להן. חדווה מצאה תועלת בהתמקדות בחשיפה הקיימת, משום שלמרות שמשאלתה הייתה לשלוט בחשיפת בנותיה לתכנים כאלו, הרי שכאשר כבר איבדה שליטה, העמדה המתווכת הייתה עדיפה בעיניה על פני הכחשה וכיבוי שריפות.

חלק שלישי - טכניקה

פרקטיקות התערבות הורית:

להלן פירוט של כמה פעולות להגברת הנוכחות ההורית:

הקמת המגדלור: שיחה בה ההורה מצהיר על כוונתו להשגיח על ההתנהגות של הילד במרחב הווירטואלי ומאפשר לילד לשתף את ההורה בדעתו לגבי הליווי. נוסח ההצהרה פשוט: "שמתי לב שאתה מבלה הרבה זמן על המחשב/בפייסבוק/עם האייפון ביד, והחלטתי שזה חשוב שאני אדע מה שלומך גם כשאתה שם/באינטרנט/בעולם הווירטואלי/גולש/נמצא בפייסבוק. אתה רוצה להראות לי אחר כך מה אתה בדרך כלל עושה עם האייפון/במחשב/כשאתה בפייסבוק?".

יצירת קשר עם הורים אחרים: אסיפת ההורים הבאה יכולה לשמש להקמת קבוצת פייסבוק או פורום מקוון אחר, בו יוכלו ההורים להתעדכן זה מזה לגבי המתרחש בכיתה. כל הורה יוכל כך להכיר הורים רלבנטיים, וגם הורים אחרים לילדים שהילד אינו מזכיר דווקא, אבל יכולים להיות בני ברית חשובים. ההורה המקים את הקבוצה אינו נדרש כלל לתרום בתוכן, אלא רק ביוזמה, ויימצאו ההורים שיישמחו לשתף ברעיונות ולגרור התייחסויות. כך יכול ההורה ליצור לעצמו כר פורה להדיינות בכל נושא שחשוב לו.

יצירת קשר עם מורים: ניתן להשתמש בכלים מקוונים כדי ליצור עדכון הדדי שוטף מול המורה של הילד בבית הספר ולתאם עמדות לגבי ההתערבויות החינוכיות מול הילד. ניתן לשוחח עם המורה סביב אירוע מסויים ולהציע להחליף הודעות סמס קצרות, אימיילים, או הודעות בפורום של הורי הכיתה בפייסבוק כשיש נושא שראוי להתעדכן עליו לגבי הילד.

אי הסלמה: הסמכות החדשה מדגישה נוכחות לאורך זמן מול הילד ויצירת תקשורת, על פני עימותים קצרים וכוחניים. באופן זה כוחו של ההורה אינו ביכולתו לייצר איום אלא בהתמדתו בבניית הקשר עם הילד. לפי עיקרון אי ההסלמה עדיף להתערב מול התנהגות בעייתית ברגע בו הילד פנוי לקבל את ההתערבות, ולא בלהט הרגע כאשר הילד חש מאויים על ידי ההורה. לדוגמא, אם ההורה שם לב להתנהגות שאינה מוצאת חן בעיניו כגון שימוש בסמארטפון בזמן הארוחה, הוא יכול להתעמת עם הילד באותו רגע, או להביע את עמדתו הבלתי מאשרת באותו רגע, ולשמור את הדיון בנושא עם הילד לזמן מאוחר יותר כאשר הילד יהיה פנוי ולא יחשוש רק מהפסקת השיחה המקוונת בה הוא מעורב בזמן שההורה שם לב להתנהגותו סביב השולחן. לאחר הארוחה יוכל ההורה ברוגע להסביר לילד מהי עמדתו לגבי שימוש בסמארטפון ליד השולחן, ולהציב גבול ברור לגבי זה. הילד מצידו יהיה נכון יותר לשמוע את העמדה ההורית ולא ירגיש שהופרע באמצע פעילות שהיה נלהב לגביה.

הידוק והרפייה של ההשגחה: הסמכות החדשה מדגישה כי חובת ההורה כלפי הילד היא לקיחת אחריות על שלומו, ולא שליטה על התנהגותו של הילד. לכן ההורה אינו נדרש להתערב בכל צעד של הילד, ואינו נדרש לעקוב אחרי כל דבר שהילד עושה. אחריות דורשת ניהול כוחות לאורך זמן מצד ההורה, וגם התנהלות מול האחריות הקיימת מצידו של הילד. לכן ההורה נע בין השגחה כללית, בה הוא מנהל שיחות פתוחות עם הילד בהזדמנויות שגרתיות כגון ארוחה משפחתית או בזמן טרמפ לחוגים. במקרה וההורה מתרשם מסיבה לדאגה הוא יכול לנהל שיחה ממוקדת עם הילד בה יתשאל את הילד בנושא המדאיג אותו ויגלה מעורבות אם נדרש לכך. במקרה וישנו נושא בעייתי והילד אינו משתף פעולה עם ההורה, ההורה יכול אז גם לנקוט צעדים מגנים על הילד ללא הסכמתו. ולאחר שהילד מוכיח את עצמו שוב כמסוגל לקחת אחריות, יכול ההורה לסגת שוב לרמת ההשגחה הכללית יותר. רמת ההשגחה בכל זמן נתון אינה מותאמת לרצונו של ההורה לשלוט בילד, אלא לכוחו של ההורה להתמיד בהשגחה לאורך זמן, ולצורך של הילד בהשגחה על התנהגויותיו בפועל.

עריכת סיור מודרך עם הילד: להלן דוגמא לשאלות שניתן לשאול כדי לברר את מאפייני השימוש ואת המודעות לאיומים:

תוכלי לספר לי על שימושים שלך בסמארטפון? 

מה הרגלי שימוש במחשב?
כיצד את נשמרת מחשיפה לאתרים פוגעניים- עם תוכן אלים, מיני בוטה?
כיצד נשמרת מחשיפה לתוכנות פוגעניות, כגון וירוסים סוסים טרויאנים?
כיצד את נשמרת מחשיפה לאנשים בעלי כוונות זדון כגון בצ'אטים?
כיצד את נזהרת מחיוב כספי?
כיצד את מתמודדת עם בריונות כגון העלבות, השמצות?
מה דעתך על חבריך לפייסבוק- את מי את מכירה? מה את חושפת למי? כיצד את נשמרת מפני זרים?
 כנ"ל בווטסאפ- באיזה הקבוצות את חברה?
כיצד תגבילי את משך הזמן שאת מקדישה לכגון מחשב, ווטסאפ,פייסבוק?
כיצד תייצרי זמן למפגשים פנים אל פנים?

עריכת חוזה כתוב עם הילד:

להלן דוגמא לחוזה שניתן לערוך עם הילד באופן טקסי כדי לסמן שינוי בהתנהגות המקובלת על ההורים:

תאריך: ג' בניסן התשמ"ז

הנידון: חוזה לגבי השימוש במחשב ובסמארטפון

ההורים _דיקלה__ ו _ויקטור__ מספקים לי __צוף__ גישה ל _____מחשב וסמארטפון_____ בתנאי שאעשה בהם שימוש לטובה, מבלי לפגוע בתפקודי במשפחה ובלימודים, ובתנאי שאשתף אותם במקרה של מצוקה או הסתבכות שנקלעתי אליה.

בנוסף לכך, אני מתחייב/ת לתנאים הבאים:

1) אני מתחייב/ת שלא אשתמש במחשב אחרי 23:00 ובשעות הלילה אשאיר את הסמארטפון מחוץ לחדרי; אחרת לא אוכל לקחת את הסמארטפון לבית הספר ביום למחרת; ההורים מצידם מבטיחים לשקול מקרים חריגים לפי בקשה.

2) אני מתחייב/ת שלא לפרסם תמונות חושפניות של עצמי באופן פומבי; אחרת הוריי יתערבו באישור התוכן שאני מפרסמת על עצמי ובהגדרות הפרטיות שלי; ההורים מצידם מוכנים לסמוך עלי שאראה להם את הפעילות המקוונת שלי בעצמי כשיבקשו, מבלי להיות חברים שלי בפייסבוק.

על החתום:

ההורים: ________________________ הילד/ה: ____________________________