קראתי איפשהו בעיתון שמדענים בריטים (עלק) מצאו שאנשים מרירים מעדיפים אוכל מר.
ומדוע שאדם יעדיף את המר על המתוק?
פיזית, נטען שהמרירות המתונה מגרה את הגוף להתנקות מרעלים, כי היא עצמה מרמזת על רעילות.
ובנפש, אולי אנשים מחפשים לרפא הרעלה גדולה שספגו באמצעות רעילות יומיומית שמגרה אותם להוציא החוצה משהו.
כך הם מתמרמרים על עבודה, אהבה, פוליטיקה, ועוד, ובעצם נותנים פתח לעצב קמאי לבצבץ החוצה.
בתמונה: מרווה. בלי סוכר.
**
אתמול השתתפתי בהנחיה של מפגש חלימה חברתית במסגרת אירוע התרמה לילדי פליטים שמכון תל אביב לפסיכואנליזה בת זמננו ארגן בבית הספר ביאליק רוגוזין. כולם היו לבנים בחדר, ואחד הדימויים החזקים שעלה היה חרדים (השחורים). נושא הפליטות שב בכל מיני גלגולים. בהתחלה חשתי שהחלומות מזכירים לנו כמה הפליטים שמגיעים לשערינו אינם רק סימן לאסון שהתרחש שם, אלא גם רמז למשהו שעלול לקרות כאן. השיחה נמשכה לכל מיני כיוונים, חשבתי שהשואה והפליטות היהודית עלתה דווקא כהצדקה לאי הזדהות (הם לא ילמדו אותנו מה זה פליטות). לבסוף נזכרתי בספרו של קונדרה, בו הוא מתאר אישה שעזבה את צ'כיה וחיה כזרה בצרפת, ואז שבה לצ'כיה כדי לגלות שהיא זרה גם שם, ולמעשה נותרה פליטה בכל מקום בחייה.
פליטות, או חוסר שייכות, מתבטא בין היתר בכך שאין עם מי לחלוק פרטי רקע, נוסטלגיה, וכל מיני מובנים מאליהם. חשתי שבמטריצת החלימה, בה אנשים מכניסים אותי לתוך חלומותיהם ועוזרים לי לרגע לראות את עולמם באופן שאינו מאיים עליי, אני מרגיש שהם קצת פחות זרים לי, שאולי נוכל אםילו לחלוק נופי חלומות מהילדות.
**
לאחר מכן אצתי רצתי לקבוצת הקריאה, בה אירחנו את הפסיכואנליטיקאי ד"ר איתמר לוי ששוחח איתנו על כתבי מסוד חאן, אותם נקרא השנה. הוא עבר איתנו בעדינות אינטלקטואלית על ההבדלים הדקים בין מושג הפרברסיה הקליינאני וזה שחאן מנסח. פרברסיה יכולה להיות מוגדרת כמין ללא נוכחות אינטימית, כלומר ללא נוכחות של האני האמיתי. הפרוורט זקוק למקום בו יוכל לאבד שליטה, ולשם כך הוא מוצא לעצמו קרבן, מפתה את הקרבן להפקיר את עצמו לידיו, וחוזה מעמדת שליטה בחוויית אבדן השליטה של הקרבן. אך הוא נותר לא מסופק כי הוא לא באמת חווה אבדן שליטה, כי העצמי האמיתי שלו נותר מוגן הרחק, בעוד שהעתמי הכוזב הוא שעסק במניפולציות הפרוורטיות.
התעכבנו על רעיון הניכור. לוי הסביר שחאן מצא עניין במיוחד במאמרו של וויניקוט "היכולת להיות לבד". לפי חאן, האדם אינו רק מתקשה להיות באינטימיות אלא גם דוחה אותה. השמירה על פרטיות, היכולת לדרוש ספייס, והדחייה של התכווננות לסביבה הינם הישגים התפתחותיים לפי כיוון חשיבה זה.
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה