מייד אחרי מדיטציה, עוד על הכרית עם הקטורת והכל, אני מתחיל לגלוש בפייסבוק - להשיב טמטום על כנו.
לפני שבועיים היה לי רגע של תובנה מיוחדת. מצאתי שאני מוסח במיוחד, והשיטה שלי לחזור לריכוז - לספור את הנשימות - רק הופכת ללופ מחשבות בפני עצמה, כשאני כל הזמן חוזר ל1. הפסקתי לספור את הנשימות, ועברתי להתמקד בתחושת הקור של האוויר שפוגש את הנחיר. ופתאום החשיבה המילולית והוויזואלית התחילה להפגיז אותי, כמו סרט שיצא ממקרן ומתחיל להתפזר בחדר בבלגאן, כשהמקרן מקרין אור נקי. לרגע חוויתי עצמי מחוץ למחשבות הללו, שבעדינות בעדינות עוטפות גם את הרגעים המדיטטיביים לכאורה. מייד אחרי התובנה הזו הרגשתי אבדן שליטה במשך כמה ימים, הפסקתי למדוט לכמה ימים, חזרתי לראות טלביזיה עד מאוחר, ללחוץ על הסנוז בזמן שאני אמור לקום בנחת, ולצמצם את מרחב החשיבה שלי חזרה לאוטומט תגובתי. מטופל שאני אמור להיות הספונסור שלו ולהשגיח שהוא מודט ברצף באפליקציה, ראה שאני לא מודט ושאל מה נסגר והחזיר אותי לתלם.
החתירה למיינדלסנס היא חזקה. זו לא רק משיכה, אלא חתירה של ממש לטמטום.
**
כמטפל, אני מוצא הרבה פעמים שהמודעות עצמה היא טראומטית. אני מוצא אנשים עם כוח על, כמו ראיית רנטגן, או חוש טלפתי, שהסביבה לא ידעה להכיל, שראו את הסדקים בסמכות ההורית. להיות ילד כזה, שתלוי בהורה וער למגרעות ההורה יכול ליצור חוסר ביטחון גדול, רצון להעלים את המודעות העצמית שיוצרת את הבעיה. ליצור איזשהו סימפטום שההורה יוכל לטפל בו בכל זאת, להעלים. וכך ליצור ניכור ממי שאוהב אותך.
אני מדמיין מודעות רגשית כתיבת תהודה מאוד גדולה. כמו ילדים שמסתובבים עם קונטרבס ענקי על הגב. אין לו בהכרח מיתרים, ולא לימדו אותם לנגן. הם פשוט מסתובבים עם רצפטור ענקי על הגב, שמכביד, גורם להם להיות שונים, וקולט כל רעש פי כמה. פתרון טוב לבעיה הוא לדחוף את הכביסה המלוכלכת לתיבת התהודה. מפחיד להסתכל לריק הפנימי, כשתיבת התהודה גדולה כל כך. אבל המטאפורה של תיבת תהודה עוזרת לי לחשוב על הקושי להפיק סיגנל נקי מול כל כך הרבה פוטנציאל לרעש.
אני אוהב נרטיבים מעצימים שאינם מאשימים. זה כח העל שלך - מודעות - שגרם לך להרגיש נכה, לא מתאים, חרד, דחוי. וזה הכח שעליך לכבוש מחדש. לראות את עצמך בחמלה, באהבה. טיפול יכול לעזור להבין איך הכוח שלך עובד כנגדך. חיבבתי מאוד את הסדרה LEGION בגלל הנרטיב הזה בעונה הראשונה.
בעונה השניה של LEGION יש משהו קצת יותר מטריד, לגבי הרצון שלנו להיות אהובים, באופן שממסך ומטשטש את המודעות לדחפים החמדניים והאלימים שבבסיס רצון זה. אבל זה לפוסט אחר.
בתמונה עשן של קטורת.
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה