קרבה

העבודה שלי מאוד פשוטה, עם כמה שהנפש מורכבת, בתכלס אני חותר ליצור מגע חי עם הבנאדם שמולי. 

לכן העבודה שלי לא אמורה להיות משעממת אף פעם, חוץ מכשאני קורא מאמרים. כי אם לרגע התרחקתי מהמטופל למחשבות על הא ועל דה, כנראה שמשהו הרחיק אותי, משהו שהיה קשה לי להרגיש, משהו היה פחות חי עבורי, ואני יכול לשאול מה זה היה, וככה להתחבר שוב. זה כמו שבמדיטציית מיינדפולנס, שעמום הוא סימן לחוסר תשומת לב, למיינדלסנס. 

אבל הנפש היא דבר מורכב, דיאלקטי, עם ניגודים משלימים. אי אפשר פשוט להתקרב זה לזה. אי אפשר לרוץ אחד לקראת השני ולהתנגש עד שהראש שלי נכנס לתוך הראש של המטופל. זה כואב וזה לא פועל. כדי להתקרב באמת צריך להכיר בכך שיש נפרדות בסיסית בין בני אדם, ושההכרה ההדדית היא אתגר מתמשך. אי אפשר להכיר מישהו ולסגור עניין, צריך להמשיך להכיר אותו כל רגע מחדש.

הרבה פעמים כדי להכיר אדם עליי לעזור לו לראות חלקים בו שהוא בעצמו לא רואה. עליי ללמוד ממנו על חלקים בעצמי שאני לא רואה ולגדול יחד איתו. 

וכשאני מדבר על קרבה זה לא רק כשמדברים על זוגיות, או מערכות יחסים משמעותיות, או על הקשר הטיפולי. גם כשאני עובד עם בנאדם על להכיר את עצמו, אנחנו עובדים על קרבה, כי הוא לומד על המרחק שלו מעצמו, ועל היכולת להתייחס לעצמו באהבה. 

**

בקיצור הנה סרטון, שמתחיל קצת פסיכולוגיסטי וממשיך יפה.

https://youtu.be/ylMnFrXxEGo