ארגון נרקיסיסטי

ערימה של שקרים שלא מסתדרים זה עם זה, ובכל זאת מחוייבים זה לזה.

**

בשבוע שעבר, בקבוצת הקריאה דנו על ההבדל בין מנגנון הגנה כגון הכחשה, לבין ארגון פתולוגי כגון נרקיסיזם ממאיר.

הכחשה היא מנגנון שעוזר לאדם לשמור על אחדות עולמו באמצעות קבירה של עובדות מאיימות. האדם יוצר פיצול במציאות, כך שמה שמתאים לו נשאר מעל פני השטח, ומה שלא מתאים לו נקבר.

זהו מנגנון ששימוש מתון בו עוזר לנו לתפוס את עצמנו כטובים וראויים לאהבה. מה שבדרך כלל נקבר הוא עובדות לא נעימות לגבי עצמנו כמו התוקפנות, החמדנות, ותאוות הכוח שלנו. וכך במקום לומר שאני תחרותי אני אומר שהם מקנאים.

אלא ששימוש מופרז במנגנון הכחשה יוצר עומס בבית הקברות הקטן שפתחנו לנו. המטאפורה של קבורה כבר לא מתאימה. כשמכחישים כל כך הרבה, צריך משהו מהיר יותר, אין זמן לחפור. אולי הדימוי המתאים להיפטרות מהירה מחומר רעיל הוא שקיות הקאה, כמו של מטוס. אנחנו קולטים עובדה לא נעימה לגבי עצמנו, מקיאים את החלק שלא מתאים לנו לתוך שקית ואז מחביאים את השקית. כמה שקיות קיא מתחת לכרית. כמה שקיות קיא מתחת למזרון. כמה בתא הצדדי של התיק, מתחת לשולחן, בבגאז' יש מקום להרבה. מאות ואלפים כאלה. ובעצם אנשים שחולפים על פנינו ברחוב יכולים לקבל מאיתנו כמה שקיות כאלה ולקחת אותם הרחק איתם. העולם שלנו הופך להיות מטמנה אדירה של שקיות קיא קטנות מלאות בדברים לא נעימים לגבי עצמנו, שטחבנו לכל דבר טוב, רע או נייטרלי מסביב.

אולי נחזור לנמשל כדי להתאושש מהדימוי הגועלי. מדובר במצב נשי בו אדם שאומרים לו בוקר טוב, חש טינה כלפי מי שחושב שיוכל לקבוע איך יהיה הבוקר שלו, או כלפי מי שמתנשא עליו עם הגישה החיובית שלו. מדובר במצב נפשי בו כאשר אומרים לאדם שהוא פוגע בסביבה, הוא חווה דחייה ועלבון ומחפש נקמה. וכשמצב נפשי זה משתלט על האדם, מדובר באדם שכל אינטראקציה עם הסביבה היא איום עבורו שמא יתפוצצו עליו שקיות קיא רבות מספור.

באופן זה אדם זה מתרחק מהמציאות אט אט, וחי כדי לשמר את מערך ההכחשות השביר שמאיים לעכל אותו מבחוץ, כנקמה על כך שסירב לעכל את העובדות הלא נעימות לגבי עצמו.

במובן מסויים מדובר ב"בעיית עיכול מנטלי", ובפרט בקושי לחתוך (parse) את המציאות לפי אובייקטים - אנשים. במקום החיתוך נעשה לפי פונקציות - מי שטוב לי או רע לי, ומייצר כך פסאודו-אובייקטים שמחזיקים רק חלק מהתכונות של האובייקט במציאות, וחלק נוסף מהתכונות והעובדות לא זכו לעיכול/עיבוד/הכרה (ולכן אותם פסאודו אובייקטים מסתובבים עם שקיות הקיא המאיימות להתפוצץ דבוקות אליהם).

**

הדבר שמתמיה אותי תמיד הוא האופן בו הפרכת השקרים וחצאי האמיתות של השקרן אינה מחלישה את שליטתו על החלקים בנפש שנשבו באיומיו.

הרברט רוזנפלד התייחס למצב זה כארגון נפשי מאפיונרי. המאפיה, כידוע, גובה דמי חסות מפני פשעים שהיא עצמה מבצעת, ומכאן כוחה. אם באים למי שמשלם דמי חסות למאפיה ואומרים לו שמדובר בתרמית - שהמאפיה לא באמת תגן עליו אלא רק תדרדר אותו עוד ועוד ותסחט אותו למוות - אותו אדם לא ישתכנע מעצם הטיעון הזה להתנגד למאפיה. משום שהמאפייה מציעה לו עסקה שאי אפשר לסרב לה. עם חיזוק שלילי חזק (חיזוק חיובי זה כשנותנים לך ארטיק, חיזוק שלילי זה כשמפסיקים לצבוט אותך). הוא יכול לדחות מעט את הנקמנות של המאפיה, אם רק יגדיל מעט את חובו אליהם.

**

למי שמעוניין בקריאה נוספת, הנה פוסט שמסכם את מאמרו של רוזנפלד על ארגון נרקיסיסטי ממאיר, ועל הקושי של האדם הסובל ממנו לבקש עזרה מבלי לתקוף את מי שמנסה לסייע לו:

http://orspsychoblog.blogspot.co.il/2015/02/narcissism-rosenfeld-1964.html

והנה פוסט שמסכם מאמר של ג'ואן ריביר, בו ריביר מתארת כיצד הארגון הנרקיסיסטי (טרם קיבל את שמו על ידי רוזנפלד) מגיב לטיפול כמו טפיל שמאיים להרוג את הנשא שלו כשמנסים להסיר אותו:

http://orspsychoblog.blogspot.co.il/2015/05/Joan-Riviere-Negative-Therapeutic-Reaction-1936.html

**

ולגבי הכותרת, ערימה של שקרים שאינם מסתדרים זה עם זה ובכל זאת מחוייבים זה לזה. אני חושב שניתן למצוא דוגמא טובה לכך בספר "ז'וזף פושה, דיוקן של נבל פוליטי" לשטפן צוויג. צוויג מציג בספר זה ביוגרפיה של שר המשטרה של נפוליאון. אדם ששרד את תנועת המטוטלת של המהפכה הצרפתית. כאשר כל מי שהחזיק כוח הוצא להורג. הוציאו להורג את הימנים, ואז את השמאלנים, ואז את המתונים, ובכל שלב הוא איכשהו זיגזג לעמדה נגדית ששמרה אותו בטוח. כשניסו להאשימו פעם בשמאלנות רדיקלית, אמר שהיה זה הקו-קונסול שלו שהרג את הכמרים בליון. כשהמטוטלת סבה וניסו להאשים אותו בימניות רדיקלית, הוא אמר הרי לפני שנייה האשמתם אותי ברצח הכמרים, וקראתם לי התליין מליון. כשהאשימו אותו במתינות, הציג כיצד האשימו אותו בימניות או בשמאלניות אך מתינות מה לה ולו??? וכך הוא מקפץ מענף לענף, מעקמו כמו את האמת, וממשיך לשרוד. כדאי לקרוא:

https://simania.co.il/bookdetails.php?item_id=1083

**

חשוב להבחין בין האדם לבין הארגון הפתולוגי שהשתלט עליו. כמו שבסיציליה יש עוד דברים חוץ ממאפיה. לרוב הארגון הנרקיסיסטי מוגבל על ידי חרדה מפני נקמה על ידי הסביבה. במקרים אלו הארגון משמש כמחבוא זמני מפני המציאות, והנפש נעה פנימה והחוצה ממנו. אך לעיתים הסביבה מתגמלת נרקיסיזם, למשל בעולם מלא אימה ממשית ואלימות, אז לארגון הנרקיסיסטי יש תפקיד מגן מפני המציאות, והארגון נרקיסיסטי יכול להוביל.

אני ממליץ בחום על הסידרה של מארוול LEGION שמדגימה כיצד אדם נאבק בארגון הנרקיסיסטי שהשתלט על חייו כטפיל. הפתרון בסדרה הוא אהבה, בכל זאת אהבה:

http://www.imdb.com/title/tt5114356/

בתמונה, mistletow, צמח טפיל שאמריקאים אוהבים להתנשק תחתיו בכריסמס ולהעביר מחלות: