צרכים וערכים בקואוצ'ינג ובטיפול

השלב הראשון בתהליך האימון הוא ניסוח צרכים וערכים. אלו משמשים לאדם כמצפן המכוון אותו כשהדרך קדימה לא ידועה. והם גם מסמנים לו מתי לעצור ולהעריך.

אנשים מוכשרים מאוד ומוצלחים מאוד שפונים אליי צריכים את השלב הזה יותר מכל. החוזקות שלהם ברורות להם. יש להם שאיפות. המון משאבים. החסם העיקרי שלהם הוא התמקדות בחסמים. אז למה הם בכל זאת פונים אליי???

כי להצליח ולהיות מרוצה זה לא אותו דבר. לאט לאט שמים לב לכל מיני כלובי זהב, מרדפים סיזיפיים אחר סיפוק מהצלחה, ותחושות רכות שנרמסות תחת ההישגיות.

כשאני פוגש אנשים מוצלחים ולא מרוצים, או מוצלחים בצד אחד ומוזנחים בצד אחר, אני מנסה לבסס איתם ניסוח ברור ושימושי של הצרכים והערכים שמנחים אותם בדרך. אני משתמש בחוויות של סיפוק ושביעות רצון כדי לחלץ מתוכן את הערך או הצורך שהתממש בהן. ספר לי על חוויות שיא בחייך, וספר לי מה קיבלת מהן. אלא שבניגוד לנרטיב שרוב האנשים מנהלים על עצמם, בו חוויות השיא הללו נרשמות כשורות בקורות חיים הישגיים, אני מעוניין יותר בעיקרון שנגזר מהחוויה. באופן זה, יום בלונה פארק בגיל 12 יכול ללמד אותי על הצרכים שנענו לא פחות מאקזיט בגיל 30.

מי שרוצה עוד על העבודה עם צרכים בקואצ'ינג, יש כאן:
http://orspsychoblog.blogspot.co.il/2016/04/motivations-needs-deficits-coaching.html

**
בתור מטפל אני חותר עמוק יותר. לחוויית ריקות או ריקנות שנחבאת מעבר לצרכים. לדכאון הקיומי שמקורו בפער בין הפנטזיה לצורך, בין מה שהייתי רוצה לבין מה שאני יכול לקבל, בין התסכול הקיומי לתסכול המציאותי.

חשוב לי לסמן את הבחירה שהאדם עושה בחייו, ולתת אותה בידיו. אדם שמסומן רק כצביר של צרכים יכול להיות אדם ששפע או קיפוח סביבתי מגדיר אותו. תחושת עליונות או קורבנות משמשות כדי לברוח מהגדרה אישית יותר של זהות. היכולת לחוות פער (negative capacity) מגדירה גם את יכולתו של האדם לגבש לעצמו אסטרטגיה אישית ביותר ולקחת אחריות על חייו.

למי שרוצה לקרוא עוד על הכרחיות התסכול להתפתחות החשיבה (האסטרטגית בין היתר), בשפה פסיכואנליטית מתסכלת כמובן, אפשר כאן:
http://orspsychoblog.blogspot.co.il/2014/01/second-thought-bion-1967.html