יום ראשון, 2 בנובמבר 2014

המלצות המומחים לגבי השגחה הורית באינטרנט

פוסט זה כולל סיכום של כמה ראיונות שערכתי במסגרת ההכנות לכתיבת התיזה שלי, בנושא השגחה הורית על ילדים בשימוש שלהם באינטרנט, בסמארטפון וכיו"ב. בחרתי לפנות לאיגוד האינטרנט הישראלי המרכז סדנאות וידע בנושא תרבות האינטנרט, למשרד החינוך המתמודד עם הדרכת הורים עד כה, לחברת קספרסקי המפתחת תוכנות השגחה ופיקוח על שימוש ילדים במחשב, ולאיגוד הנוער הגאה שאולי יאיר סוגיות ייחודיות של האוכלוסיה הגאה. בסך הכל המומחים כולם היו באחידות דעין לגבי החשיבות של ההשגחה ההורית. יש לציין שזו גם העמדה הרשמית של גוגל ופייסבוק שמטילים את אחריות ההשגחה על ההורים. בתקופה הקרובה אשחרר חומרים נוספים מהתיזה שלי בנושא "סמכות הורית במרחב הווירטואלי". חשוב לציין שמדובר בחומרי גלם של עבודה אקדמית ולא בייעוץ אישי של בעל מקצוע המתואם לבעייה ספציפית, ובאחריות הקורא להבין מה רלבנטי אליו ומה לא.

נתחיל בראיון עם לואי סי קיי אצל קונאן אובראיין. אם צריך אני אדביק את זה שוב ושוב:



ראיון בכתב עם נציג איגוד האינטרנט הישראלי

ש: בהנחה שחלק מהורות היא ראיית העתיד והתווייה של כיוונים אסטרטגיים עבור הילד (פחות מה ללבוש ויותר מה ללמוד), האם ישנם איומים רחוקי הטווח שהורים צריכים להגן על ילדיהם מהם בהתנהגותם ברשת? (לדוגמא, להימנע מחשיפת יתר בהתכתבויות אישיות בג'ימייל או פייסבוק מתוך מחשבה שבטווח הארוך עשויה להשתנות מדיניות השימוש במידע).
ת: בעבר, כחלק מהורות אחראית, ידעו ההורים כי עליהם להזהיר את ילדיהם מסכנות הרחוב. זה היה חלק טבעי מארגז הכלים שהילד קיבל מהוריו. היום לא די בכך, וארגז הכלים צריך לכלול כללי זהירות בעולם וירטואלי. ילדים נוטים לראות באינטנרט מקור ידע אמין ולרב אינם מטילים ספק בכתוב, כמו כן, יכולתם המוגבלת של הצעירים לחשוב על השלכות מעשיהם בעתיד לצד התנהגותם האימפולסיבית, מביאים אותם למעשים שייתכן שיתחרטו עליהם בעתיד; פוסטים או תמונות מביכות, במקרים היותר קלים ושיקול דעת מוטעה בקיום מפגשים עם אנשים זרים. פערי הידע בעולם האינטרנט בין הילדים להוריהם, הולכים ומצטמצמים, ככל שמצטרפים למעגל ההורות, הורים שגדלו כבר בעולם האינטרנט. למרות צמצום הפערים עדיין בחלק ניכר מהבתים הם קיימים ומקשים על ההורים להבין כיצד יש לחנך את ילדיהם בעולם הוירטואלי. הסכנות, כמו גם היתרונות באינטרנט, צריכות להיות חלק מנושאי השיחה הרגילים בין ההורה לילד, כמו שיעורי הבית, הגיינה אישית או כל דבר אחר.

ש: האם ישנן עמדות הוריות שפוגעות ביכולת ההורה להתמודד עם התנהגות שלילית של ילד בשימוש באינטרנט? (לדוגמא טכנופוביה שגורמת להימנעות של ההורה, או חשש מפגיעה בפרטיות הילד, או אשמה לגבי חוסר זמן של ההורה המובילה להזנחה של הילד מול המחשב מצד ותחושת אי לגיטימציה להגביל אתה שימוש בו מצד שני).
ת: הסיבות שמנית אינן בהכרח אלה המונעות מהתמודדות של ההורה עם התנהגות שלילית בעולם הוירטואלי, הן כלליות ומתייחסות להתמודדות עם כל התנהגות שלילית גם בעולם האמיתי (המחשב הרי החליף את היומן הפרטי שלי המתבגר). הסיבה לכך הוצגה בלא מעט מחקרים שמדגימים כי ילדים ובני נוער יפנו לחבריהם ולא להורים במידה והם נפגעים באינטרנט. אלמנט השפעת קבוצת השווים בגילאים האלו הוא משמעותי, וייתכן שבזירת הרשת התופעה מתחזקת גם בעקבות הפערים הדיגיטלים, אך אחד הדברים שבני הנוער מציינים הוא, שלא ניתן לצפות ליצור דיאלוג בגיל העשרה, אם לא נבנו קודם הרגלי שיחה ודיאלוג במשפחה. הם עצמם אומרים "דברו איתנו"!

בשביל ליצור תשתית של דיאלוג, בוודאי על הסכנות באינטרנט, לא תמיד חייבים להיות ברמה הטכנולוגית של הילדים, לעיתים מספיק להקשיב, או לשאול את השאלות, שהנער לא ממש מסוגל לשאול את עצמו.

ש: האם הנחות העבודה הבסיסיות של ההורות השתנו עקב התנאים הטכנולוגיים החדשים? (לדוגמא, ההנחה שהעליתי לעיל, לפיה ההורה אמור להכיר את המתווה ההתפתחותי הבריא עבור הילד, או צוואר בקבוק בתקשורת עם הילד שהיה לפני הרשתות החברתיות לעומת גודש תקשורתי מצד הילד ברשתות חברתיות הדורש מיקוד בהבחנה בין ערוצים ורבדים של תקשורת).
ת: לדעתנו הנחות העבודה הבסיסיות לא צריכות להשתנות. ההורה חייב להבין שילד עדיין ילד והיכולות שלו בתחום הטכנולוגי לא מעידות על בגרות מנטלית. ההורה חייב להיות שם. איגוד האינטרנט פועל שנים למען מעורבות הורית ברשת כמו העברת הדרכות להורים על גלישה בטוחה בשיתוף מתנדבי אנש"ב (עמותה לגלישה בטוחה).

ש: מיהן דמויות הסמכות בקהילה האינטרנטית הישראלית? (לדוגמא המודרטור בפייסבוק שיכול לחסום תכנים לא חינוכיים, המשטרה במקרה של עבירות ברורות, או המורה בבית הספר במקרה של ביריונות, או גורמים כמו ער"ן ועל"ם במקרה של שאלות רגשיות).
עבור הצעירים ובני הנוער נראה שקבוצת השווים היא הדמות הסמכותית הדומיננטית, מה שהופך את ההתמודדות לבעייתית יותר. במקרים מורכבים יותר כל הדמיות שציינת הופכות לרלוונטיות.

ש: כיצד יכולים הורים לנצל את הכלים הטכנולוגיים המקוונים כדי להיות נוכחים בחיים הוירטואליים של ילדיהם? (לדוגמא ליצור קבוצות הורים ומורים ברשתות חברתיות, להגביר תקשורת מפרגנת ותחושת שייכות דרך לייקים ותיוגים בתמונות וכו') מהן הפרקטיקות החינוכיות המומלצות להורים בשדה הוירטואלי? (לדוגמא, להיות חברים של הילדים בפייסבוק, להתקין פילטרים לפורנוגרפיה או פרסומות, לא לאפשר לילד לקחת את הסמארטפון לחדרו בלילה וכו')
ת: בראש ובראשונה להיות שם, אפילו אם ההורה מרגיש שהוא פחות מכיר את הרשת. מומלץ ללמוד את רשת ואפילו להיעזר בילדים- אך בשום אופן לא להותיר אותם בעולם הוירטואלי ללא הדרכה. יש להכיר בכך שיש לרשת ממשקים והשפעה על העולם האמיתי של הילד. הפתרון לכך כמובן קשור לחינוך; ניהול שיחה כנה ופתוחה, להיות חבר של הילד בפייסבוק תוך רגישות ומניעה מלהביך אותו בפומבי (לא לכתוב על הקיר). מומלץ שההורה יקיים שיחה על הרגלי השימוש של הילד ובעיקר יקשיב בהתחלה. קיימות תוכנות סינון לגילאים מאוד צעירים אך גם להם חשוב להסביר כי הם עלולים להיחשף לתכנים לא ראויים/פוגעניים ושיש לדווח על כך. אחריות ההורים היא לחנך את הילד להיות אזרח בעולם הדיגיטלי.

ש: מהם הכשלים הנפוצים בניסיונות ההתמודדות החינוכית של ההורים עם ילדים באינטרנט? (לדוגמא ויתור על עמדת סמכות, פגיעה בפרטיות הילדים דרך פרסום חושפני מדי של ההורים, ניהול מריבות בהתכתבות, הצבת גבולות לא ריאליים של ניתוק המחשב וכד')
ת: מחד, הורים בעלי דעות קדומות על הרשת חוטאים לחשוב שהיא שלילית ויש למנוע מהילידים גישה אליה, מאידך, אלה החושבים שהילדים מכירים אותה טוב יותר מהם וכי הם מוגנים בחדרם. שתי הגישות מונעות מההורים לעשות את עבודתם ולהדריך את ילידהם מגיל צעיר כיצד יש לנהוג ולהשתמש ברשת.

לגבי ענישה של ניתוק מהמחשב, היא הופכת להיות לא רלוונטית כששיעורי הבית של הילד והמון רבדים מחייו נמצאים ברשת. זה בעצם ניתוק מנטלי מהעולם.


ש: האם תוכלו להמליץ עם מומחים/מאמרים וספרים העוסקים בשאלותיי? (לדוגמא אתם, אשנ"ב, על"ם ובכלל בעולם)

ת:

אתר יותר חכמים מהאינטרנט

היום הלאומי לאינטרנט בטוח

מאגר המידע על האינטרנט בישראל Sts

אתר ממשלתי-חיים חכם ברשת

אשנ"ב



סיכום ראיון טלפוני עם נציגת "מוגנות ברשת" במשרד החינוך בישראל:

במשרד החינוך עובדים בשותפות עם חברות ממשלתיות, משטרת ישראל, צה"ל, הסניגוריה הציבורית לנוער, איגוד האינטרנט הישראלי, גוגל, אינטל ומייקרוסופט, ועמותת אדלר שעובדת עם ההורים, אשנ"ב, סהר. ישנם 1500 בתי ספר בתוכנית שמודרכים על גלישה בטוחה. בתי הספר יכולים להזמין הרצאות להורים ללא עלות, ומקבלים מרצה שמגיע לביה"ס. באתר מידע וטכנולוגיה יש חוזר להורים, ובנוסף מוציאים להורים עלון מידע עם המלצות וטיפים בתחילתה של שנת הלימודים. כל הידע נמצא באתר ובדף הפייסבוק. בהדרכה מפעילים סדנאות שמזמינים הורים בשעות הבוקר לסדנא של שעתיים עד ארבע שעות. במקביל עובדים עם הילדים לגלישה בטוחה. ישנה ערכה שמעבירים עם סרטון. העבודה בקבוצות ומול ההורים.

הגישה היא שגלישה היא דבר חיובי. לא שוללים או חוסמים את הגישה לרשת. במשרד החינוך רואים גם במעורבות ההורים דבר חיובי. ככל שההורה יותר מעורב במעשי הילד ומפתח שיח עם הילד, ולא רק מתקין תוכנת מעקב, ככה הילד שומר על עצמו יותר ברשת, ומרגיש בטוח יותר לפנות להורה בעת צרה.

החסם בפני התערבות ההורים הוא הפער הדיגיטלי – התפיסה שככל שההורה יודע יותר כך הוא יכול יותר להתערב, ואם הילד יודע יותר ההורה לא יכול ללמד. לכן מחנכים שאין קשר בין התמצאות ההורה למעורבותו. הילדים תמיד יקדימו אותנו, אנחנו צריכים ליצור שיח פתוח כך שהילד ירגיש חופשי לפנות להורה בלי קשר לכלי הטכנולוגי אלא מה שקורה שם. ממליצים לשוחח על מקרים שקרו בתקשורת, דרך כתבות בטלביזיה לפתוח שיח, מצבים שקרו. מעבר למצבים קיצוניים של התאבדויות שעדיף לא להעלות. מדברים על בריונות, חשיפה לגיל לא מותאם, פורנו שמופיע מחוץ לאתרי פורנו.

חסם נוסף הוא חוסר מודעות למגוון הסכנות ברשת. הורים לא מודעים אליהן. היה מקרה של ילדה בתיכון שהפיצו תמונה שלה בפייסבוק. יכולת ההפצה של תמונה חזקה. הילדים יודעים את הסיסמאות ומה אסור לעשות. יש הורים מאוד טכנולוגיים, שיודעים הכל, שמים מנגנון מעקב, ובטוחים שהכל בסדר. נוצר פער כי ההורה חש ביטחון אבל הילד לא מושגח בעצם. הורה מאוד טכנולוג מדבר עם הילדים שלו וחש ביטחון אבל מניסיון זה לא נכון.

ישנם גם פערים תרבותיים. הורים דתיים שלא מאפשרים בכלל גלישה באינטרנט והילדים גולשים בכל זאת. הורים לילדים אתיופיים שלא מכירים את המדיה. במגזר הערבי ההורים לא יודעים הרבה אבל הם באים לשמוע הרצאות. הם מגיעים בהמוניהם, בניגוד לבתי ספר ששולחים רק נציגי ועד. הגישה של מי שלא יודע היא קודם כל לעצור את זה.

מבחינת הילדים, הפחד הכי גדול של ילדים הוא שיקחו להם את המחשב ולכן לא מספרים להורים מה מתרחש במחשב.

בכנס בינלאומי שנערך בנושא התקשו להעביר הנחיות ברורות כי זה לא מסר חד משמעי. לדוגמא, "אל תעלה לרשת תמונות חושפניות" כשבגד ים שלם זה בסדר לאחד ולא לאחר. הפרשנות פתוחה, לעומת "שים קסדה כשאתה רוכב על האופניים". לכן מחנכים להפעיל שיקול דעת. המסרים מורכבים – צריך גם להבין את המסר וגם להפעיל שיקול דעת לגביו. יש להקנות אמות מוסר, שיקול דעת לילד. מתי זה הלשנה ומתי זה דיווח. איך יודעים מתי זה ככה ומתי זה ככה. בהדרכה מלמדים אותם לדווח להורים ולמורים. מחקר מראה שילדים מספרים קודם כל בעיות לחברים ואז לחברים. אז יש להם כוח לעזור זה לזה, לזהות בעיות אחד אצל השני ולראות מה עושים איתן.

סמארטפונים מאפשרים נגישות בכל מקום לגלישה, יכולת הפצה ותיעוד מיידי של דברים. זה אומר שאם ילד רואה אלימות בחצר בית הספר יכול לתעד ולעשות עם זה משהו טוב או רע. מעבר לכך ישנה גם אפשרות חדשה של סקסטינג – ילדים שעושים סקס דרך הסמארטפון ולא מבינים כמה קל להפיץ את זה הלאה. במסרור מיני ישנה מיידיות של הפרסום.

בנוסף מלמדים את הילדים לזהות אתרים מתחזים ואיך לזהות אתר מאובטח. ואיך לזהות סמסים.

מדובר בסוויצ' בחשיבה, יש מורה שיטען שמסירים את אחריות מההורים ומעבירים אותה לנו. הגישה שלנו היא שבכל בית ספר מכיתה א עד יב צריך להיות צוות "חיים ברשת" שמורכב מיועץ חברתי ורכז תקשוב, שמטמיעים את הנושא בתוכנית הלימודים לאורך השנה. המחנכים הם האחראים לשיח עם התלמידים. זהו חינוך לחשיבה, אתיקה. זה לא דבר חדש למערכת החינוך, גם בלימודי תנ"ך רואים חשיבה ביקורתית.

ראיון בכתב עם רכז תרבות במרכז הגאה בישראל:

ש: מהם המאפיינים המייחדים בעיניך את ההתנהגויות והשימושים של הנוער הלהטב"י ברשת לעומת יתר הנוער?
(לדוגמא, מציאת קהילה וירטואלית אליה הם יכולים להרגיש שייכים גם מול אי קבלה בקבוצה החברתית המיידית בבית הספר או במשפחה)
ת: בעבר נוער גאה ומתלבט צרך שימוש באינטרנט יותר מנוער לא גאה מכיוון שרק שם יכול היה למצוא תשובות לשאלותיו, לפגוש אחרים כמוהו וכד'. כיום, עם בוא הסמארטפון אין אני רואה הבדל בין השימושים מכיוון שרוב בני הנוער שרוי בקהילות וירטואליות רוב זמנו, גם אם הקהילה עימה הוא מתקשר נמצאת מספר מטרים ממנו, בני הנוער יעדיפו את השימוש הוירטואלי על ממשק הפנים מול פנים.

ש: האם ישנם סיכונים ואיומים ברשת האופייניים יותר לנוער להטב"י מאשר ליתר?
(לדוגמא, יותר סיכוי היכרויות עם זרים)

ת: הייתי מציין 3 סכנות המייחדות בני נוער גאים ומתלבטים:

א. אימוץ זהות אינטרנטית יתר על המידה- בני נוער ולא בני נוער נוטים לגבש לעצמם דמות "אחרת" עבור ה"קיום" האינטרנטי שלהם, יש היגדירו אותו כאלטר-אגו קל, יש היגידו שמדובר באישיות אחרת. איני איש טיפול או פסיכולוג לכן לא אתיימר להגדיר את אותה דמות ומטרתה, אך בני נוער גאים עושים שימוש בדמות זו בן השאר כדי לגבש את אותה זהות "גאה" המפרידה בינהם בחייהם "היומיומיים" לבין חייהם ה"גאים", לרוב, אותה דמות משמשת אותם גם כאשר הם מצויים במפגשים עם גאים אחרים, גם כשהמפגש אינו וירטואלי.

ב- חקר הזות המינית והמגדרית הינו חקר של המיניות של העצמי, מאז החלו לתעד הומוסקסואליות אנו עדים ללא מעט מקרים של הפרשי גילאים מהותיים בקרב פרטנרים מיניים ורומנטים, הדבר נפוץ אצל גברים ונשים כאחד. ניתן לפרש שבן הנוער מעוניין ב"חונך" לעולם הגאה , אך יש לא מעט אנשים בוגרים הנמצאים במרחב הוירטואלי ע"מ לנצל את אותו בן נוער, תחת מעטה דמות וירטואלית, בן הנוער חשוף יותר לפגיעות, ניצול, שקרים וכד'.

ג- הוצאה מהארון.להיות בארון זה סוד. סוד שאף אדם לא מעוניין לחשוף,כמובן שבעידן הטכנולוגי, לא קשה לאתר ססמאות, "ניקים", פרופילים וכד' ובן הנוער חשוף לגילוי סודו.

ש: האם ישנן דילמות בעמדות הוריות או עכבות בהתמודדות לגבי שימוש של נוער ברשת, הייחודיים להורים לנוער להטב"י לעומת הורים לנוער בכלל?
(לדוגמא, כל קשיי ההתמודדות הכלליים של הורים לנוער להטב"י כמו אי קבלה של הנטיות המיניות המעיבה על תקשורת, אבל יותר מכך, קושי ספציפי לאינטרנט, כמו אם ההורה מאבד את סמכותו כגורם התמיכה המיידי של הילד כשיש לו תמיכה בקהילה הגאה המקוונת)

ת: דילמות הוריות- איני עובד עם הורים לנוער גאה, אני עובד עם הורים למבוגרים גאים. בנוסף אני לא רואה את האינטרנט ככלי משחית, אני רואה ככלי נהדר שהדור החדש לומד להכיר ולהשתמש בו טוב מאיתנו ובטח מהוריו. לכן אמנע מלענות על שאלה זו.

ש: האם ישנן דרכים שהיית ממליץ להורים לנוער להטב"קי לנכוח וכדמויות תומכות ומארגנות בחיי ילדיהם?
(לדוגמא, להציב גבולות גבולות מסוג מסויים לגבי השימוש באינטרנט)

ת: אני מציע לכל הורה להיות דמות תומכת, מארגנת ונוכחת בחייו של בן הנוער שלו.
אני מציע לכל דמות כזו גם להתעניין במיניות הנער.


ראיון בכתב עם נציג חברת Kaspersky המייצרת תוכנה להשגחה הורית

Q: What are the current threats parents should guard their children from, in regards to Internet and virtual practices?
(e.g. exposure to violent sexual content on porn sites, and/or on non-porn sites)

A: There are a lot of different children-related threats in the internet. From my point of view main are cyber-bulling, bad content, money extraction.

Our Parental Control module sends back statistics on which websites categories, blocked by parents children tries to access. As you see online shops and gambling are quite popular.



We should always remember that internet was designed by adults and for adults. When children sit in front of computer malware threats still exist and can harm computer, which nowadays when 99% of malware produced for financial gain, means loss of parents’ money.


Q: Do you foresee future or long term threats?
(e.g. loss of intimacy, reputation damage etc.)

A: Cyberbulling can harm children very seriously and leave a trail for the whole life. Reputation damage – there are hundreds of examples in the internet. 

Q: What makes it hard for parents to act as parents in virtual realms?
(e.g. technophobia, fear to infringe the child's privacy, the child's infinite resilience in overcoming parental supervision)

A: Who must be the first to help and support children to experience the Internet? Their parents of course! We would not dream of allowing our children to wander off alone in a big city because we know about the dangers lying in wait for them there. Unfortunately the Internet does not give rise to the same level of concern. Currently, over 70% of teenagers surf the Internet unsupervised. For children aged between four and seven years old this figure is much lower, but it is still worrying.

Second problem is parents and children go on to the Internet together only when a child is learning to surf the web. At this stage adults help their children to become familiar with the new environment. But when their offspring start to get the hang of what they are doing, many parents consider that their mission is fulfilled. However, it’s just beginning – children are very naïve and credulous, they cannot appraise situations properly, and besides that, they are easily hurt. Parents and children surfing together may help to resolve a lot of problems of a different nature too. It’s clear that a 10-12 year old boy or girl already wants some privacy in their virtual communications with friends and will hardly be happy if their parents are constantly present. By that age a child should already know what is good and what is bad when online. 

Q: What are the best practices you know for parents to be involved in children's virtual lives?
(e.g. open conversation, being friends on social networks)

A: Internet is a mirror of our real life that’s why the main idea is to be friends offline and online J. Children should like in real life, when they face problems, especially when we talk about cyber bulling, consult with their parents.

Teach and guide children how to use internet, show them interesting online projects, be authority and support for them.

Q: What is the best context for the use of child protection software?
(e.g. in addition to communication with the child and asserting a position toward right/wrongs)

A: First of all not all parents know that such software exists and education of parents is one of the challenges. 

There are a million of cases when children can face unwanted content while surfing the internet. For example there are some undesirable pages even on sites like Wikipedia.org. Obviously you don’t want to block the whole wiki, but only some pages. Parental control software is very useful for protecting children from such content plus it has some additional features like social networks control.

Q: Could you refer me to any other article/researcher/post you find relevant to these questions?
(e.g. you...)

A:



אין תגובות:

פרסום תגובה