בפוסט הזה סיכמתי את דבריו של רותם ירושלמי, שהציג את מאמרו של פרויד על פירוש החלום כמילוי משאלה, במסגרת החברה הפסיכולוגית של ימי ד'. רותם הוא חבר יקר ומטפל שאני מרבה להפנות אליו את היקרים לי ביותר. הוא פסיכולוג המטפל בקליניקה פרטית בתל אביב, ומנחה קבוצות לשיפור יחסים בינאישיים בתל אביב. הנה תמונה להמחשה:
עבודת החלום היא תרגום מחשבות לכדי מחזה שווא. בחלומות אינפנטילייים אין צנזורה, ולכן אין בהם סילוף של המחשבות, ומופיעה בחלום משאלה באופן ברור. לדוגמא, הילד צמא וחולם על שתייה.
בחלומות אינפנטיליים יש גירוי נפשי שמפריע את השינה, בהם אין עבודת הסוואה וצנזורה, ואז עבודת החלום מרוכזת במילוי משאלה שבבסיס הגירוי הנפשי. החלום הוא כמו שומר השינה.
פרויד מספר שהוא נוסע ברכבת, חולם חלום, והקטר כל הזמן צופר, עד שפרויד קולט שזה השעון המעורר שלו. ככה פרויד מבין חלומות. בסדרה לואי של לואי סיקיי, הוא חולם שהוא הולך לרופא שיניים והולך במדבר, ופוגש את בן לאדן, ועושה איתו שלום, ואחד מהבן לאדנים אומר לו תאכל בננה, והוא אומר שהוא לא רוצה, ואז הוא מתעורר אצל הרופא שיניים שלו והוא רואה שהרופא סוגר את המכנסיים.
קדימה, למאמר:
עבודת החלום היא תרגום מחשבות לכדי מחזה שווא. בחלומות אינפנטילייים אין צנזורה, ולכן אין בהם סילוף של המחשבות, ומופיעה בחלום משאלה באופן ברור. לדוגמא, הילד צמא וחולם על שתייה.
בחלומות אינפנטיליים יש גירוי נפשי שמפריע את השינה, בהם אין עבודת הסוואה וצנזורה, ואז עבודת החלום מרוכזת במילוי משאלה שבבסיס הגירוי הנפשי. החלום הוא כמו שומר השינה.
פרויד מספר שהוא נוסע ברכבת, חולם חלום, והקטר כל הזמן צופר, עד שפרויד קולט שזה השעון המעורר שלו. ככה פרויד מבין חלומות. בסדרה לואי של לואי סיקיי, הוא חולם שהוא הולך לרופא שיניים והולך במדבר, ופוגש את בן לאדן, ועושה איתו שלום, ואחד מהבן לאדנים אומר לו תאכל בננה, והוא אומר שהוא לא רוצה, ואז הוא מתעורר אצל הרופא שיניים שלו והוא רואה שהרופא סוגר את המכנסיים.
פרויד טען בטקסטים הקודמים שהוכיח שהחלומות הם עיסוק בעיסוק ברחשי נפש אינפנטיליים אצל ילדים ומבוגרים. פרויד רוצה להוכיח שגם חלום מסולף, שעבר צנזורה, כולל מילוי משאלה. הוא מתנצח מול קורא הדיוט, ומוכיח אותו. ההדיוט שואל היכן בדיוק מופיע מילוי המשאלה בחלומות, הרי יש חלומות שהם ממש לא מילוי משאלה, הם רק מייצרים אי נעימות. פרויד לועג להדיוט על הדיוטותו, הרי יש משאלות שאינן גלויות לעין, ושמעוררות חרדה. המשאלות שבבסיס החלומות הן משאלות אסורות שנחסמו על ידי הצנזורה, לכן נולד בכלל הצורך לצנזר את השאלה. האידיוט ששואל שאלה זו הוא מצנזר ומכחיש בעצמו את משאלותיו הכמוסות, משום שאין בדעתו שיש לאנשים משאלות כאלו. עמדתו הסרבנית כלפי התיאוריה נובעת מעמדה של הכחשה.
אם החלום הוא מילוי משאלה, מדוע בכל זאת יש בו רגשות לא נעימים? אפשרות אחת היא שעבודת החלום לא הצליחה לייצר מילוי משאלה מלא, והרגשות של חוסר סיפוק, לא נענו על ידי עבודת החלום. החלום מבאס, לא עבד. אבל אנו רואים שעבודת החלום טובה יותר בשינוי תוכני, ופחות בשינוי רגשי, התוכן משתנה והרגש נשאר. זה כמו ששאלות העברתיות חוזרות בתכנים משתנים.
התשובה השנייה: אמנם יש לחוות הנאה מסיפוק משאלה. אבל הסיפוק עצמו הוא גם לא רצוי על ידי הבנאדם שחווה אותו. סיפוק המשאלה הוא דבר מעורר חרדה, לכן סיפוק המשאלה יעורר גם חרדה. לפעמים חלום יכול להחזיק רק חרדה בתוכו. ואז המשאלה המודחקת בעצם ניצחה את הצנזורה. כשהצנזורה כושלת לגמרי, האדם מתעורר.
מתי מסוגלת משאלת החלום להתגבר על הצנזורה? -צנזורה שהתעייפה, או משאלה חזקה. הצנזורה לא תמיד נוהגת בצורה עקבית, ובאותה עוצמה על כל פרט תוכן. היא עולה ויורדת. ומדוע המשאלות מתעוררות לחיים בלילה? -משום שהגוף מזניח את יתר הצרכים שלו לטובת הצורך בשינה וכך יש תקומה לכל הצדדים האפלים שלנו. מה גם שזה הרע במיעוטו משום שבזמן השינה אנחנו סובלים משיתוק שינה, ואז הצד האפל שלנו לא באמת בא לידי ביטוי בפועל. שיתוק הגוף מרגיע את מנגנוני ההגנה, ומאפשרים לשדים לצוץ.
ייתכן גם שיש כמה חלקים בנפש, שמשאלה של חלק אחד, היא הסיוט של חלק אחר, ושיש בו משאלות ענישה של חלק אחד לחלק אחר. כמו האיד והסופר אגו שמתקוטטים בינהם. פרויד מספר על הדוגמא של סיפור העם על זקן וזקנה שדגים דג שמבטיח להם 3 משאלות, האישה מתלהבת ומבקשת נקניקיות, הגבר מתעצבן על פזיזותה וכדי להעניש אותה, מבקש שנקניקיות יהפכו לחלק מהאף שלה.
אישה צעירה הנשואה זה שנים רבות, חלמה שישבה עם בעלה בתיאטרון ושורה לפניהם ריקה. בעלה מספר לה שחברתה ובן זוגה לא הצליחו לקנות כיסאות. החולמת סיפרה שהעילה לחלום מעורבת בתוכנו הגלום. בעלה באמת סיפר לה כי אליזה, מכרה בת גילה בערך, התארסה. החלום היה תגובה להודעה זו. זהו שריד היום שבחלום. החולם לעיתים קרובות מוצא יסודות מהיום בחלום. שורות התאים הריקות מזכירות רמז לכך שבשבוע הקודם קנתה כרטיס מוקדם, ושילמה מחיר גבוה יותר לשם כך, כשהגיעו ראו שהיו מקומות ריקים, ובעלה קינטר אותה. ועניין הפלורין וחצי קשור לכך שגיסתה קיבלה מבעלה מאה וחמישים פלורינים במתנה, והיא אצה לצורף וקנתה מייד תכשיט. הכלה אליזה צעירה 3 חודשים מהחולמת, שנשואה כבר 10 שנים בעצמה. החולמת סיפקה חומר מרובה. ניתן לשער מתוכו את המחשבות הגלומות בחלום. יש הגדרות של זמן המעידות על משותף. הקדימה לקנות כרטיס ושילמה על כך מחיר, גיסתה אצה לקנות תכשיט. את הידיעה שידיד צעירה ממנה זכתה בבעל טוב, למרות שאיחרה. זה מעלה כי עשתה מעשה איוולת בחפזוני להינשא. דוגמת אליזה מוכיחה שגם החולמת הייתה משיגה בעל במועד מאוחר יותר. ההליכה לתיאטרון מקבילה לנישואין.
האנליזה לא יכולה לוותר על דברי החולמת. היא אומרת ב150 פלורינים הייתי מקבלת אחד טוב פי מאה.
החולמת לא תמיד הייתה מבואסת על הנישואין. בעבר התנשאה על חברתה ושמחה על אירוסיה. משום שמאז מותר לה ללכת לכל המחזות שהיו אסורים עליה קודם – מין. זוהי תשוקה מינית ילדית שמכוונת אל תשוקת ההורים. רצון לגלות את עולם המין היה עבור הנערות תמריץ להינשא מוקדם. לצפות במחזות האסורים. אולם בחייה המבוגרים, תמריץ ראשוני זה כבר אינו מספיק. לכן מופיעה כאן גם משאלה אינפנטילית וגם תסכול.
השאלה הבאה היא מדוע צריך בכלל דווקא שהכל בחלום הוא בהכרח מילוי משאלה. למה חלום לא יכול להיות כל פונקציות החשיבה האחרות. פרויד עונה שזה יכול להיות, מבחינתו אין בעיה שזה יהיה ככה, אבל מה לעשות, שזה פשוט לא ככה. שנית, מי ששואל שאלה זאת, אינו מתייחס לחלום עצמו. התוכן שלא מודע של החלום אכן מכיל חלקי חשיבה אחרים, כגון החלטות, כוונות, תוכניות. אבל מה שמעניין אותנו הוא עבודת הצנזור. אם איננו מתעניינים בעבודת הצנזור נישאר ברמת המודע. מה ששואל המשאלה מתייחס אליו, הוא האסוציאציות שעולות בזמן פירוש החלום. זהו עיסוק במעטפת החלום. עבודת החלום רוקמת את המשאלה האינפנטילית, יחד עם המשאלות הנוכחיות. הדבר המענין היחיד הוא עבודת החלום שהשפיעה על חומר המחשבה. אין רשות להתעלם ממנה, גם אם ניתן להזניחה לעיתים. עבודת החלום לעולם אינה מצטמצמת לצורה ארכאית, היא מוסיפה דבר מה למעטפת החלום, ודבר זה הוא המעניין. ניתן שבחלום יימצאו תכנים רבים, כגון אזהרה, כוונה וכו', אך יש בו גם מילוי משאלה ילדית. חלום לעולם אינו כונה ואזהרה סתם. אלא כוונה וכד' שתורגמה לצורת הביטוי של משאלה ילדית ארכאית. התכונה הבסיסית והיציבה ביותר של החלום הוא מילוי משאלה. התכונה האחרת של החשיבה בו יכולה להשתנות, וגם ברמה הזו יכולה להיות משאלה.
ישנו קשר בין שריד היום והמשאלה הלא מודעת. הם כמו משקיע ויזם לא בהתאמה. בהתהוותה החלום רק המשאלה הלא מודעת האינפנטילית היא זו שמביאה את האנרגיה הנפשית לחלום. לדוגמא, המשאלה לחזות בסצינת המין של ההורים. הקבלן היזם, הוא מחליט על השימוש בהשקעה של אנרגיה נפשית זו, וכיצד תמומש. לעיתים הקבלן והמשקיע אחד הם, לדוגמא, כשרואים באמת את ההורים במשגלם.
עולה הספק האם שיירי היום והמשאלה הלא מודעת אינם מודעים באותו אופן? פרויד אומר שלא כך הדבר. משאלת החלום קרובה יותר ללא מודע האינפנטילי, שיש לו מנגנונים מיוחדים לו. ישנו לא מודע קמאי, של הדחקה ראשונית, לא מודע עדכני, של חומר.
הערותיי:
- אני ממליץ להאזין לספריו של פרויד, בינהם גם פשר החלום ממנו לקוח המאמר.
אם החלום הוא מילוי משאלה, מדוע בכל זאת יש בו רגשות לא נעימים? אפשרות אחת היא שעבודת החלום לא הצליחה לייצר מילוי משאלה מלא, והרגשות של חוסר סיפוק, לא נענו על ידי עבודת החלום. החלום מבאס, לא עבד. אבל אנו רואים שעבודת החלום טובה יותר בשינוי תוכני, ופחות בשינוי רגשי, התוכן משתנה והרגש נשאר. זה כמו ששאלות העברתיות חוזרות בתכנים משתנים.
התשובה השנייה: אמנם יש לחוות הנאה מסיפוק משאלה. אבל הסיפוק עצמו הוא גם לא רצוי על ידי הבנאדם שחווה אותו. סיפוק המשאלה הוא דבר מעורר חרדה, לכן סיפוק המשאלה יעורר גם חרדה. לפעמים חלום יכול להחזיק רק חרדה בתוכו. ואז המשאלה המודחקת בעצם ניצחה את הצנזורה. כשהצנזורה כושלת לגמרי, האדם מתעורר.
מתי מסוגלת משאלת החלום להתגבר על הצנזורה? -צנזורה שהתעייפה, או משאלה חזקה. הצנזורה לא תמיד נוהגת בצורה עקבית, ובאותה עוצמה על כל פרט תוכן. היא עולה ויורדת. ומדוע המשאלות מתעוררות לחיים בלילה? -משום שהגוף מזניח את יתר הצרכים שלו לטובת הצורך בשינה וכך יש תקומה לכל הצדדים האפלים שלנו. מה גם שזה הרע במיעוטו משום שבזמן השינה אנחנו סובלים משיתוק שינה, ואז הצד האפל שלנו לא באמת בא לידי ביטוי בפועל. שיתוק הגוף מרגיע את מנגנוני ההגנה, ומאפשרים לשדים לצוץ.
ייתכן גם שיש כמה חלקים בנפש, שמשאלה של חלק אחד, היא הסיוט של חלק אחר, ושיש בו משאלות ענישה של חלק אחד לחלק אחר. כמו האיד והסופר אגו שמתקוטטים בינהם. פרויד מספר על הדוגמא של סיפור העם על זקן וזקנה שדגים דג שמבטיח להם 3 משאלות, האישה מתלהבת ומבקשת נקניקיות, הגבר מתעצבן על פזיזותה וכדי להעניש אותה, מבקש שנקניקיות יהפכו לחלק מהאף שלה.
אישה צעירה הנשואה זה שנים רבות, חלמה שישבה עם בעלה בתיאטרון ושורה לפניהם ריקה. בעלה מספר לה שחברתה ובן זוגה לא הצליחו לקנות כיסאות. החולמת סיפרה שהעילה לחלום מעורבת בתוכנו הגלום. בעלה באמת סיפר לה כי אליזה, מכרה בת גילה בערך, התארסה. החלום היה תגובה להודעה זו. זהו שריד היום שבחלום. החולם לעיתים קרובות מוצא יסודות מהיום בחלום. שורות התאים הריקות מזכירות רמז לכך שבשבוע הקודם קנתה כרטיס מוקדם, ושילמה מחיר גבוה יותר לשם כך, כשהגיעו ראו שהיו מקומות ריקים, ובעלה קינטר אותה. ועניין הפלורין וחצי קשור לכך שגיסתה קיבלה מבעלה מאה וחמישים פלורינים במתנה, והיא אצה לצורף וקנתה מייד תכשיט. הכלה אליזה צעירה 3 חודשים מהחולמת, שנשואה כבר 10 שנים בעצמה. החולמת סיפקה חומר מרובה. ניתן לשער מתוכו את המחשבות הגלומות בחלום. יש הגדרות של זמן המעידות על משותף. הקדימה לקנות כרטיס ושילמה על כך מחיר, גיסתה אצה לקנות תכשיט. את הידיעה שידיד צעירה ממנה זכתה בבעל טוב, למרות שאיחרה. זה מעלה כי עשתה מעשה איוולת בחפזוני להינשא. דוגמת אליזה מוכיחה שגם החולמת הייתה משיגה בעל במועד מאוחר יותר. ההליכה לתיאטרון מקבילה לנישואין.
האנליזה לא יכולה לוותר על דברי החולמת. היא אומרת ב150 פלורינים הייתי מקבלת אחד טוב פי מאה.
החולמת לא תמיד הייתה מבואסת על הנישואין. בעבר התנשאה על חברתה ושמחה על אירוסיה. משום שמאז מותר לה ללכת לכל המחזות שהיו אסורים עליה קודם – מין. זוהי תשוקה מינית ילדית שמכוונת אל תשוקת ההורים. רצון לגלות את עולם המין היה עבור הנערות תמריץ להינשא מוקדם. לצפות במחזות האסורים. אולם בחייה המבוגרים, תמריץ ראשוני זה כבר אינו מספיק. לכן מופיעה כאן גם משאלה אינפנטילית וגם תסכול.
השאלה הבאה היא מדוע צריך בכלל דווקא שהכל בחלום הוא בהכרח מילוי משאלה. למה חלום לא יכול להיות כל פונקציות החשיבה האחרות. פרויד עונה שזה יכול להיות, מבחינתו אין בעיה שזה יהיה ככה, אבל מה לעשות, שזה פשוט לא ככה. שנית, מי ששואל שאלה זאת, אינו מתייחס לחלום עצמו. התוכן שלא מודע של החלום אכן מכיל חלקי חשיבה אחרים, כגון החלטות, כוונות, תוכניות. אבל מה שמעניין אותנו הוא עבודת הצנזור. אם איננו מתעניינים בעבודת הצנזור נישאר ברמת המודע. מה ששואל המשאלה מתייחס אליו, הוא האסוציאציות שעולות בזמן פירוש החלום. זהו עיסוק במעטפת החלום. עבודת החלום רוקמת את המשאלה האינפנטילית, יחד עם המשאלות הנוכחיות. הדבר המענין היחיד הוא עבודת החלום שהשפיעה על חומר המחשבה. אין רשות להתעלם ממנה, גם אם ניתן להזניחה לעיתים. עבודת החלום לעולם אינה מצטמצמת לצורה ארכאית, היא מוסיפה דבר מה למעטפת החלום, ודבר זה הוא המעניין. ניתן שבחלום יימצאו תכנים רבים, כגון אזהרה, כוונה וכו', אך יש בו גם מילוי משאלה ילדית. חלום לעולם אינו כונה ואזהרה סתם. אלא כוונה וכד' שתורגמה לצורת הביטוי של משאלה ילדית ארכאית. התכונה הבסיסית והיציבה ביותר של החלום הוא מילוי משאלה. התכונה האחרת של החשיבה בו יכולה להשתנות, וגם ברמה הזו יכולה להיות משאלה.
ישנו קשר בין שריד היום והמשאלה הלא מודעת. הם כמו משקיע ויזם לא בהתאמה. בהתהוותה החלום רק המשאלה הלא מודעת האינפנטילית היא זו שמביאה את האנרגיה הנפשית לחלום. לדוגמא, המשאלה לחזות בסצינת המין של ההורים. הקבלן היזם, הוא מחליט על השימוש בהשקעה של אנרגיה נפשית זו, וכיצד תמומש. לעיתים הקבלן והמשקיע אחד הם, לדוגמא, כשרואים באמת את ההורים במשגלם.
עולה הספק האם שיירי היום והמשאלה הלא מודעת אינם מודעים באותו אופן? פרויד אומר שלא כך הדבר. משאלת החלום קרובה יותר ללא מודע האינפנטילי, שיש לו מנגנונים מיוחדים לו. ישנו לא מודע קמאי, של הדחקה ראשונית, לא מודע עדכני, של חומר.
הערותיי:
- אני ממליץ להאזין לספריו של פרויד, בינהם גם פשר החלום ממנו לקוח המאמר.
