ג'וליו טונוני שולח לכם גירוי אלקטרומגנטי למוח, מודד בfmri אדוות חשמליות שנוצרות מסביב, לוקח את מיפוי האדוות הללו, מכווץ את המפה בזיפ, ואומר לכם אם אתם מודעים או זומבים.
**
מדובר בפסיכיאטר, חוקר תודעה, שהמשיג במונחים של תיאוריית המידע את "ערך המידע" של אובייקטים פיזיקליים. ערך המידע נקבע לפי המידה בה אובייקט בהווה מצמצם אפשרויות לגבי העבר והעתיד.
למשל, אם אני פוגש חבר שלי ואומר לו "מה נשמע", לשתי המילים הללו ערך מידע נמוך מאוד, כי הן לא אומרות לנו כמעט כלום לגבי מה היה לפני כן או אחר כך, חוץ מזה שנפגשנו. לעומת זאת, אם אפתח את הפגישה בלקלל אותו בחריפות, נוכל להניח שקרה משהו חריג ושלילי ביננו, ושאנחנו נצטרך לגשר על כך. לקללה יש ערך מידע גבוה יותר.
טונוני מסביר שלמערכות עם ערך מידע גבוה יש נטייה לעשות אינטגרציה של מידע. הוא משווה בין שתי רשתות נוירונים היפותטיות. אחת בנויה כדי להגדיל כוח חישוב, ומסוגלת לבטא ביט של מידע עבור כל נוירון. לעומתה מערכת שבנויה עם הרבה לופים של התייחסות עצמית במערכת, כך שחצי מהנוירונים אינם מייצגים מידע חדש. המערכת הראשונה לכאורה מחזיקה יותר מידע, אך כולו נקבע מהקלט שלה, ואם נדע מה הקלט נדע גם מה הפלט. בעוד שלמערכת השנייה יש יכולת עקרונית להשפיע על עצמה וליצור בלגאן גדול של תוצאות שלא נוכל לצפות מראש. המוח, לפי טונוני מורכב משני סוגי הרשתות הללו. כאשר הסוג הראשון מסביר כל מיני היבטים של אוטומציה, והסוג השני מסביר חוויה סובייקטיבית של מודעות.
בניסוי שתיארתי בתחילת הפוסט, טונוני מראה שמוח ישן מראה אינטגרציה נמוכה של מידע, ולכן האדוות של ההפעלה המגנטית הן מעטות, בעוד שמוח ער עושה הרבה הצלבות מידע, ולכן כשמפעילים נקודה אחת יוצרים הרבה אדוות מסביב. וכך באמצעות גודל קובץ הזיפ אפשר לומר כמה אתם קיימים כסובייקט בעצם....
**
סליחה אם לא דייקתי בהסברים, הנבלה מדבר מהר:
**
אז אני מקשיב לו וחושב כמה הרבה עוד עלי ללמוד על תיאוריית המידע, שערים לוגיים אפשריים, מה זה אינסוף בכלל. זה יפה גם הרצינות המדעית שלו, לצד קומונסנסיות מסויימת שיש בתיאוריה שלו. זה יפה גם איך שהוא סוגר לופ עם עצמו, ולא נשאר רק במיפוי המערכת אלא גם מראה השפעה על המערכת. ומה אני חושב על זה בכלל, יש כמה פרצות בהסבר שלו. וככה אני מוצא את עצמי מתלבט אם לשלוח סוכר במוח לנוירון שצריך להכיל עוד ידע, או לנוירון שצריך לרשום את המשמעות של הידע שכבר יש לי.....
**
מדובר בפסיכיאטר, חוקר תודעה, שהמשיג במונחים של תיאוריית המידע את "ערך המידע" של אובייקטים פיזיקליים. ערך המידע נקבע לפי המידה בה אובייקט בהווה מצמצם אפשרויות לגבי העבר והעתיד.
למשל, אם אני פוגש חבר שלי ואומר לו "מה נשמע", לשתי המילים הללו ערך מידע נמוך מאוד, כי הן לא אומרות לנו כמעט כלום לגבי מה היה לפני כן או אחר כך, חוץ מזה שנפגשנו. לעומת זאת, אם אפתח את הפגישה בלקלל אותו בחריפות, נוכל להניח שקרה משהו חריג ושלילי ביננו, ושאנחנו נצטרך לגשר על כך. לקללה יש ערך מידע גבוה יותר.
טונוני מסביר שלמערכות עם ערך מידע גבוה יש נטייה לעשות אינטגרציה של מידע. הוא משווה בין שתי רשתות נוירונים היפותטיות. אחת בנויה כדי להגדיל כוח חישוב, ומסוגלת לבטא ביט של מידע עבור כל נוירון. לעומתה מערכת שבנויה עם הרבה לופים של התייחסות עצמית במערכת, כך שחצי מהנוירונים אינם מייצגים מידע חדש. המערכת הראשונה לכאורה מחזיקה יותר מידע, אך כולו נקבע מהקלט שלה, ואם נדע מה הקלט נדע גם מה הפלט. בעוד שלמערכת השנייה יש יכולת עקרונית להשפיע על עצמה וליצור בלגאן גדול של תוצאות שלא נוכל לצפות מראש. המוח, לפי טונוני מורכב משני סוגי הרשתות הללו. כאשר הסוג הראשון מסביר כל מיני היבטים של אוטומציה, והסוג השני מסביר חוויה סובייקטיבית של מודעות.
בניסוי שתיארתי בתחילת הפוסט, טונוני מראה שמוח ישן מראה אינטגרציה נמוכה של מידע, ולכן האדוות של ההפעלה המגנטית הן מעטות, בעוד שמוח ער עושה הרבה הצלבות מידע, ולכן כשמפעילים נקודה אחת יוצרים הרבה אדוות מסביב. וכך באמצעות גודל קובץ הזיפ אפשר לומר כמה אתם קיימים כסובייקט בעצם....
**
סליחה אם לא דייקתי בהסברים, הנבלה מדבר מהר:
**
אז אני מקשיב לו וחושב כמה הרבה עוד עלי ללמוד על תיאוריית המידע, שערים לוגיים אפשריים, מה זה אינסוף בכלל. זה יפה גם הרצינות המדעית שלו, לצד קומונסנסיות מסויימת שיש בתיאוריה שלו. זה יפה גם איך שהוא סוגר לופ עם עצמו, ולא נשאר רק במיפוי המערכת אלא גם מראה השפעה על המערכת. ומה אני חושב על זה בכלל, יש כמה פרצות בהסבר שלו. וככה אני מוצא את עצמי מתלבט אם לשלוח סוכר במוח לנוירון שצריך להכיל עוד ידע, או לנוירון שצריך לרשום את המשמעות של הידע שכבר יש לי.....
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה