יום חמישי, 28 ביוני 2018

תהליך אימון קצרצר

לאחרונה ערכתי תהליך אימון קצרצר בנושא קריירה עם אדם מוכשר ומרשים. זהותו מוסתרת כאן על ידי כך שרבים מהאנשים שפונים אלי במטרה דומה ראויים לסופרלטיבים דומים. 

כשאני מסכים לערוך תהליכים מוגבלים מראש בזמן, זה תמיד באמביוולנטיות מסויימת. מצד אחד אני מרגיש שלכל שעת עבודה משותפת יש ערך רב, ומטרתי ליצור מגע רגשי ומחשבה חדשה מדי פגישה. מצד שני אף פעם לא ברור לי כמה האדם בשל ומוכן למפות ולארגן את חייו באופן פרקטי, וכמה מחובר רגשית יכול תהליך מזורז כזה להיות. אולי עדיף להגיד לא, ולא להגיע למשהו חצי אפוי. 

כשנכנסתי לכאלו תהליכים, למדתי שאני צריך לתעדף. עם אנשים מוכשרים, תמיד עדיף למקד בצרכים, מוטיבציות, ערכים אישיים. זו הליבה שהוזנחה, וכל היתר מסביב כבר מגובש מדי. עדיף לא לגעת ביכולות. בקושי לגעת בחזון. לשכוח מחסמים.

הפעם העיסוק בצרכים היה די ברור. שני פלונתרים די ברורים עלו. קודם כל עלה צורך מודגש בחופש מכל מיני סוגים. אבל סיפור החיים והדילמה עצמה רמזה שיש צורך נוסף בביטחון. נראה שהמעצור היה בדיכוטומיה בין חופש וביטחון, שנתפסו כשני דברים מנוגדים שלא יכולים להתקיים ביחד. הפתרון היה די פשוט. יש צורך בביטחון. העתיד הרצוי צריך לכלול ביטחון. עכשיו בוא נראה איך חופש וביטחון הולכים ביחד, מאפשרים זה את זה אפילו. מרגע ששינינו את הנחת המוצא של ערך אחד על חשבון השני, לא היה לנו קשה למצוא אפשרות מימוש שמשלבת את שני הערכים.

אחר כך עלתה תחושה של התפזרות. אני גם זה ואני גם זה ואני גם זה ואני גם זה, ואני לא אף אחד מהם. אלוהים יודע מה אני בעצם. גם כאן היה די ברור, שההגדרה של מה אני אמור להיות, הייתה צריכה להיות רחבה יותר. אין מה לעשות. יש אנשים שכדי להגשים את עצמם בצורה המדוייקת והמלאה ביותר, ייצטרכו לעשות הרבה דברים. נכון שאפשר לזקק עקרונות מופשטים, ולכוון לפיהם כל צעד וצעד. אבל ההכרה החשובה היא שיש אנשים שזקוקים לעושר רב של עשייה, ובלעדיה הם דווקא פחות באים לידי ביטוי, מבולבלים יותר. תפיסה זו של זהות מקצועית היא קשה יותר להחזקה, ודורשת עירנות ובחינה מתמדת של הדרך ושל ההתאמה של הזדמנויות מכל מיני תחומים ספציפיים לתמונה כוללת שרק האדם מחזיק. אבל עירנות ובחינה מתמדת הן לא משהו שיקשה על כזה אדם מוכשר. מה שהקשה עליו היה רק תחושת חוסר הלגיטימיות והרצון באישור שהוא באיזושהי דרך נכונה. אפשר לסכם את הנקודה הזו באופן שטחי, במשבצת אינטרדיסציפלינרית או צורך בדינאמיות. אבל אפשר גם לראותה כלקיחת בעלות על הזהות המקצועית שלי - אני מכוון את עצמי לאן שנכון לי.

השלב הבא היה ויזואליזציה של העתיד, של המצב הרצוי. האמת שזו לא בעיה להגיד מה ההישג הרצוי כשמדובר באדם שאפתן, זה רק עניין של לנסח פנטזיות בשפת מציאות, לא הייתי צריך לעזור הרבה וזה קרה בשיעורי בית בלעדיי. מה שהיה יותר מעניין בסיכום התהליך, היה גזירה לאחור של פריצות הדרך הנחוצות, או המאפשרות. מה צריך לקרות בעוד שלוש שנים כדי שהחזון של עוד חמש שנים יתאפשר. מה צריך לקרות בעוד שנה כדי שהיעד של עוד שלוש שנים יתאפשר. מה צריך לקרות עוד שלושה חודשים כדי שהחזון של עוד שנה יתאפשר. משהו בגזירה לאחור של פריצות דרך קריטיות ומאפשרות הופך את התהום בין ההווה לחזון לבר חצייה.


יום שלישי, 26 ביוני 2018

מצפן - דף עבודה

מסמך זה נועד לעזור לך לזהות תחומים בהם את/ה מגובש/ת לגבי מה טוב לך, במה את/ה טוב/ה, ומה יהיה לך טוב לעשות, וגם לזהות תחומים פחות ברורים שדורשים עוד בירור. כמו מצפן, מה שייכתב כאן לא יהיה היעד שתבחר/י להשיג בהמשך, אלא קריטריונים שיעזורו לך לבחון האם את/ה בכיוון הנכון במצבים בה הדרך לא ברורה.


אנחנו ננסה להגדיר אותך לפי כמה תחומים תפקודיים, ולהשתמש בניסיון שלך מחוויות עבר כדי ללמוד לקחים כלליים על האופן בו את/ה מתפקד/ת. התחומים הם: מניעים, יכולות, הסתבכויות, ושפע. בכל תחום ננסה למנות 3-4 עקרונות שמאפיינים אותך. המטרה שלנו היא להגיע לטבלא פשוטה, עם רשימה של מאפיינים שלך, והסבר קצר של כל אחד מהם. נתחיל.


מניעים:
הגדרה: הדברים שכשיש לך אותם את/ה מאושר/ת, כשהם מתקיימים את/ה מרגיש/ה מימוש עצמי, ושכשהם אינם את/ה נשחק/ת או נובל/ת. אלו הצרכים שעליך לספק בכל מצב כמו ביטחון, חופש, מרחב עצמאי, הצלחה כלכלית וכו'. או הערכים שעליך לממש כמו מצויינות, אתיקה, שליחות וכו'.


שאלות שעוזרות להעלות אפשרויות: נסה/י להעלות בזיכרונך שלוש תקופות שיא ושלוש תקופות שפל מחייך. כתוב/י תיאור של החוויה. ואז שאל/י את עצמך, מה קיבלת מהסיטואציה שגרם לך לשביעות רצון או לתחושת מימוש עצמי, ומה היה חסר לך שגרם לך לתחושת תסכול או חוסר מימוש עצמי בסיטואציה.


שאלות שעוזרות לבחון האם האפשרות מתאימה: על כל עיקרון שאת/ה מגיע/ה אליו, אפשר לשאול "ומה קיבלתי מזה" כמה פעמים, עד שמגיעים לצורך או לערך הבסיסי. חשוב מאוד לדייק, להבחין בין צרכים שונים, ולהגיע לצורך הבסיסי באמת.


מניע #1:
הסבר קצר:


מניע #2:
הסבר קצר:


מניע #3:
הסבר קצר:


יכולות:
הגדרה: אלו המיומנויות והכישורים החזקים שלך, שאת/ה מביא/ה איתך לכל סיטואציה. אלו הדברים שאת/ה יודע/ת שאת/ה יכול לעשות כדי להצליח. אלו הדברים שמחמיאים לך עליהם. לפעמים אלו הדברים שאת/ה עושה גם בעל כורחך, כי ככה את/ה נוטה לפעול, כמו במקרה של סגנון התמודדות אנליטי וסגנון התמודדות המבוסס ניסוי וטעייה.


שאלות שעוזרות להעלות אפשרויות: העלה/י שלוש הצלחות שחווית בחייך, ובהן האופן בו פעלת היה משמעותי להצלחה. שאל/י מה היה מיוחד באופן בו את/ה פעלת לעומת אחרים במצב דומה. על מה קיבלת מחמאות בדיעבד.


שאלות שעוזרות לבחון האם האפשרות מתאימה: על כל עקרון שאת/ה מגיע/ה אליו, נסה/י לשאול, "האם זה מיוחד לי?". לפעמים בסיטואציות שהתנסינו בהן, לא נוכל לדייק מעבר לרמה מסויימת, למשל נדע שאנחנו משתמשים בשכל, אבל לא באיזה סוג חשיבה בדיוק, כי לא היה לנו למי להשוות. חשוב בכל זאת להגיע לרזולוציה הכי דקה שאפשר.


יכולת #1:
הסבר קצר:


יכולת #2:
הסבר קצר:


יכולת #3:
הסבר קצר:


הסתבכויות:
הגדרה: הסתבכויות הן הדברים שחוסמים אותנו מלהצליח, האופן בו אנחנו יורים לעצמנו ברגל, שוב ושוב נופלים לאותו בור, ומכשילים את עצמנו. זה יכול להיות הגזמה כלשהי, או אבדן שליטה במצבים מסויימים. חלק מההסתבכות הוא שאנחנו בדרך כלל לא מזהים את הנקודה בה אנחנו מסתבכים, ולכן מלקים את עצמנו על כשלון או חולשה מבלי לדעת מה בעצם הוביל אליהם. לכן חשוב לשאול את השאלה זו מחדש, במקום לשאול "מה לא בסדר בי", עלינו לשאול "מה הוביל אותי לפעול כפי שפעלתי" וגם "איפה הייתה לי בחירה אחרת".


שאלות שעוזרות להעלות אפשרויות: העלה/י בזיכרונך את המשובים לשיפור שקיבלת לאורך חייך. בוסים, מפקדים בצבא, הורים, חברים ואוייבים כאחד. נסה/י לרשום את המשובים שחוזרים. כעת נסה/י לומר האם יש משהו שאת/ה עושה בסיטואציות שהן תיארת, שגורם לאנשים לתת לך את המשוב הטעון לשיפור. למשל, אם אמרו לי שאני מתפזר לכל הכיוונים ולא מתרכז במה שחשוב, אני אנסה להבין מה אני עושה שגורם לאנשים להבין אותי ככה. אולי אני לא מרוכז כי לא לקחתי ריטאלין, אולי אני לא מרוכז כי אני מנסה לרצות דרישות סותרות.


שאלות שעוזרות לבחון האם האפשרות מתאימה: אם העיקרון שמצאת נשמע כמו הלקאה עצמית כנראה שזה לא זה וצריך לשאול מה צומת הבחירה שבכל זאת יש לי כדי שלא להסתבך באותו מצב. הלקאה עצמית: "אוף למה אני כזה/כזאת חסר/ת ביטחון". הסתבכות נשמעת ככה: "במצבים בהם אני חסר ביטחון אני נוטה להקשיב לאחרים ולא לעצמי, כי הקול הפנימי שלי חלש יותר ודורש יותר זמן". אפשר לראות שבניסוח של הסתבכות, יש אפשרות לבחור אחרת, גם אם זה קשה ובניגוד לנטייה שלנו.


הסתבכות #1:
הסבר קצר:


הסתבכות #2:
הסבר קצר:


הסתבכות #3:
הסבר קצר:


שפע:
הגדרה: שפע הוא האופן בו אנשים אחרים חווים את הקיום שלך בחייהם. זה פחות מה שאת/ה חושב/ת שאת/ה נותן/ת להם, ויותר מה שהם מקבלים ממך מבלי שאת/ה מנסה בכלל. למשל יש מי שאת/ה החבר/ה הכי נאמן שלו, יש מי שמקבל ממך הקשבה, ביטחון או עצות. בדרך כלל זה משהו שאת/ה משדר/ת לסביבה או מעניק/ה לאנשים בחייך בלי להתאמץ יותר מדי. רוב האנשים לא מודעים לאופן בו הם תורמים לסביבה. הם עסוקים יותר באופן בו הם מנסים לתרום לסביבה, ולא שואלים או בודקים מה באמת מקבלים מהם.


שאלות שעוזרות להעלות אפשרויות: עדיף לשאול אנשים משמעותיים בחייך, שבחרו להיות איתך בקשר, מה הם מקבלים מהקשר איתך. או מה הקשר איתך תורם להם. זו שאלה מביכה. חשוב למקד אותם ולהגיד שזו לא בקשה למשוב, ואין צורך בטיפים לשיפור. מה שמעניין אותנו, זה מה שעובר ממך הלאה באופן חיובי. כדאי לשאול כחמישה אנשים, מתחומים שונים בחיים - משפחה, קולגות, חברים וכו'. הדרך הכי טובה להשיג תשובה טובה היא להתקשר ולהסביר, ואז לשלוח את השאלה במייל, ואם אין תשובה תוך כמה ימים, להתקשר שוב ולשאול מה התשובה. (אפשר לשאול גם במה את/ה חושב/ת שאני טוב/ה - כדי להוסיף עוד רעיונות לתחום היכולות, אבל זה לא קריטי).


שאלות שעוזרות לבחון האם האפשרות מתאימה: חשוב לוודא שזה משהו שנובע ממך בלי הרבה מאמץ, שזה תופעת לוואי של איך שאת/ה. אם זה משהו שאת/ה צריך להתאמץ לגביו, אולי זה יכולת. בדרך כלל צריך אמפתיה לחוויה של הצד המקבל, כדי לדעת מה האפקט שלך על הסביבה היה.


שפע #1:
הסבר קצר:


שפע #2:
הסבר קצר:


שפע #3:
הסבר קצר:


טבלא שאפשר לכווץ ולשים בארנק:


מניעים
יכולות
הסתבכויות
שפע
#1:
#1:
#1:
#1:
הסבר:

הסבר:
הסבר:
הסבר:
#2:
#2:
#2:
#2:
הסבר:

הסבר:
הסבר:
הסבר:
#3:
#3:
#3:
#3:
הסבר:

הסבר:
הסבר:
הסבר:
x






















עכשיו שיש לך מצפן, השלב הבא הוא להגדיר יעד, ולבחון אותו לפי הקריטריונים שניסחת - האם הוא מתאים, האם הוא דורש התאמות, האם המצפן מציע לי דרך משלי להגשים את היעד?

יום שבת, 2 ביוני 2018

בלבול השפות בין המבוגרים לילד: שפת הרוך ושפת התשוקה - סיכום מאמרו של פרנצי (1933)

להלן סיכום מאמרו של שנדור פרנצי, "בלבול השפות בין המבוגרים לילד: שפת הרוך ושפת התשוקה", משנת 1933. 

FerencziSándor.jpg

מאמר זה שם דגש על טראומה מציאותית שהתרחשה בילדות, ומסבירה את ההתארגנות הנפשית המופיעה בטיפול.

פרנצי:
המטופל מרצה את המטפל, מזדהה איתו. חש חוסר אונים. מרגיש שהמטפל מתעמר בו באכזריות, בחוסר רגישות. עד שהחומר משתחרר, כשמודים בכנות ובלי צביעות מקצועית וריחוק באיזשהו פרט או טעות שלא דוברו. מהחומר הילדי הזה ניתן ללמוד על חשיבות הטראומה בהתעצבות אופיו של המטופל.

מטופלים רבים של פרנצי התוודו על כך שפגעו בילדים, והוא סבור שטראומה בילדות שכיחה יותר מהנהוג לחשוב. ההתעלמות ממנה מסבירה כשלון של טיפולים המבוססים על הפרדיגמה של שחזור שפיר של פנטסיות בתנאים בטוחים.

באמצעות הפנמת התוקפן, הוא חדל להיות במציאות החיצונית, ומוכפף לתהליכים הראשוניים של המציאות הפנימית. הלוצינליות חיוביות או שליליות בהתאם לעיקרון העונג, מאפשרות לעצב את המציאות הפנימית, והתקיפה מפסיקה להיות מציאות חיצונית קשוחה, ומצב טראנס טראומטי, הילד מצליח לשמור על הרוך. לצד זאת מופנמת תחושת האשמה של המבוגר, ומה שהיה עד כה משחק תמים הופך להיות ראוי לעונש. 

בעקבות הטראומה חלק מהאישיות תקוע במצב שאינו מסוגל לשינוי המציאות החיצונית , ותקוע רק בשינוי המציאות הפנימית, במעין חקיינות. זהו דפוס אישיות המבוסס רק על סתמי ואני עליון ולכן אינו עומד במצוקה. כמו ילד שנותר הגנה אימהית וללא רוך.

מאחורי הכניעות והריצוי, עומדת משאלה להיפטר מהאהבה החונקת. בהסרת ההזדהות, אנחנו הודפים את ההעברה, ומאפשרים לאישיות להתפתח. 

בעקבות הטראומה, יכולות גלומות מתעוררות בילד טרם זמנם. רגשית או איטלקטואלית. מתוך פחד ממבוגר חסר מעצורים הנראה משוגע, הילד הפוך למעין-פסיכיאטר. כדי להגן על ההורה הזה ולטפל בו, עליו קודם להזדהות עימו לגמרי. 

"הטרור של הסובלים". לילד יש דחף לתקן כל טעות במשפחה. כל פגם של בן משפחה אחר הופך לעול על כתפיו הרכות. לא מתוך אלטרואיזם טהור, אלא מתוך כמיהה לשוב לשלווה האבודה. 

הפרוורסיות הן ילדיות כשהן נמצאות ברמת הרוך. כשהן מתמלאות ברגשות אשם ותשוקה, הרי שהן מצביעות כבר על גירוי חיצוני. 

מה הגורמים שמכניסים את הסבל ואת הסאדומזוכיזם לעולם הרוך המשחקי של הילד? בעולם המבוגרים, רגשות אשם הופכים את מושא התשוקה למעורר תשוקה ושנאה בבת אחת - כלומר לאמביוולנטי. בעוד שבעולם הילדים, האהבה משוחררת משסע זה. השנאה מפתיעה באופן טראומטי את הילד, מפחידה אותו בעודו נאהב על ידי המבוגר. הופכת את משחקיו התמימים לאהבה אוטומטית הממלאת רגשות אשם, המחקה את פעולות המבוגר מתוך פחד. כך מאבד הילד את עצמו. רגשות האשם והשנאה לפרטנר המפתה הופכים את מגע האהבה של המבוגר, בעיני הילד, למאבק מפחיד - סצינה ראשונית המסתיימת באורגזמה. האירוטיקה הילדית היא מעין משחק מקדים המסתיים ברוויה. בעוד האירוטיקה המבוגרת היא כרוכה בתחושת ההכחדה שבאורגזמה, ולכן האהבה הבוגרת רוויית שנאה.



הערותיי:
במקביל אני קורא מאמר של דונלד מלצר, המתאר את הבלבול בין האובייקטים המתרחש בשלב האנאלי, ולתחושה של פגיעה באובייקטים המעוררת אשמה. אני תוהה האם ניתן להבחין בין ההתארגנות הנפשית הנובעת מהטראומה הממשית לפי פרנצי, לבין העיכוב ההתפתחותי הנובע מהפנטסיה הילדית לפי מלצר.