יום שני, 5 בנובמבר 2018

החלמה ממחלה נפשית

שלטי בחירות אחרי בחירות מזכירים לי החלמה ממחלה נפשית.

תמונה יכולה לכלול: ‏‏אדם אחד‏, ‏‏מחייך‏, ‏‏‏‏עץ‏, ‏‏מגרש כדורסל‏, ‏נעליים‏‏‏ ו‏פעילויות בחוץ‏‏‏‏‏



אני לא מתכוון להגדרות פסיכיאטריות של מחלת נפש.


לפעמים אנשים מושכים איזה עיוות בחייהם לאורך שנים. איזו עסקה גרועה בעבודה, ביחסים המשפחתיים, הלקאה עצמית לא הגיונית. ולפעמים, אם הם בני מזל, זה עובר להם. 


כמו פוסטרים של בחירות, פתאום המאמץ לצייר מציאות רצויה פשוט הופך לא רלבנטי ברגע. 


זה יכול להיות רגע מדכא, כי העסקה הגרועה כנראה הגנה מפני תחושות קשות יותר. הרסניות יותר. מהר מאוד אנשים עלולים לחפש לעצמם עיוות רגשי אחר להסתתר באמצעותו. 


במונחים פסיכואנליטיים, ריביר הייתה אומרת שמדובר במטופלים שיוצרים העברה כוזבת כדי לשמר סטטוס קוו של עבודה מדומה שמונעת עבודת עומק שנחווית כבלתי אפשרית וקטסטרופלית בפוטנציה. אני הייתי מתקן ואומר שמטופלים אלו מבקשים קואצ'ינג ולא אנליזה, וזה בסדר. רוזנפלד היה מוסיף את הדימוי של העסקה הגרועה כתשלום פרוטקשן למאפיה. זו כאילו הגנה מפני פורענות אבל ההגנה עצמה היא מה שמבטיח את הפורענות בסופו של דבר. הייתי מדייק שלעיתים תשלום הפרוטקשן הוא עניין של הקרבת הטווח הארוך והבנייה לטובת הטווח הקצר וההקלה מלחצי הישרדות. במקרה זה קואצ'ינג שמתמקד בעתיד אסטרטגי ומדלג על המהמורות בטווח הקרוב יכול פעמים רבות לחשוף את עיוותי האסטרטגיה הנוכחית. ושטיינר היה אומר שהעיוות הרגשי הזה משמש מסתור מפני התפתחות. וגם להיפך, העיוות משמר את עצמו באמצעות העמידה במקום. כשאני עובד עם אנשים שמנסים להסתתר ככה אני נזכר בסרט הקוראני להרגיש בבית, בו הגיבור הוא אסיר הלומד להיות הצל של הסוהרים כדי לחמוק מהכלא. אני גם נזכר בשורה שאירווינג מצטט מדיקנס, בתקנות בית השיכר: "אם אהיה הגיבור בסיפור חיי, או שמא משרה זו תנתן לזולת, זאת ועוד יגלו הדפים הבאים". כלומר, אני מוצא במחבוא דרך שלא לקחת בעלות על החיים. 


אני יכול לפעמים להגיד למישהו מזל טוב, החלמת ממחלה ממושכת. אולי זה מוזר לו כי הוא בדיכאון אחרי פרידה או שמצא עצמו מובטל איכשהו. אך אני עשוי לראות קריסה גדולה יוצר שציפתה לו בהמשך הדרך לו היה מתמיד במסלול שהיה בו. זה אולי קצת מתנשא, וברור שאני לא פשוט מסמן עוותים רגשיים בחיים של אנשים ואומר להם להפסיק עם זה כמו ורדה רזיאל ז'קונט. אני בהחלט נכנס פנימה ומחפש את קצה החוט הנכון שיתיר את הפלונתר ולא יהדק אותו. אבל אני כן רואה בהתפנות מעיסוק לוכד כהחלמה, לפחות בתחום הרגשי בו אני ממוקד.


ואיך מחלימים? -קודם כל אסייג שכרגע זו אמנות ולא מדע. כי אם אני משתלט למטופל/למתאמן על ההתמודדות, זה לא שלו, אין בזה בחירה ובעלות. משהו במתן עצות ותשובות חוטא מהותית לאמת הרגשית שמאופיינת בתהליך מתהווה, בו האמת הרגשית מתגלה מתוך אי ודאות מוחלטת. ואינטראקציוני בו הדבר שמתהווה תלוי באופן בו אני תופס אותו ואפילו בוחר בו. 


ואיך כן? - קודם כל אצייר אמת רגשית. אני מדמיין שיש לאדם מרכז רגשי, גרעין. בדרך כלל הוא ריק, ומעורר תחושות משניות של חוסר אונים, בלבול, תלות, חרדה. הוא נתפס כחמקמק כי הוא ריק שנובעים ממנו דברים אבל אי אפשר למצוא את הסיבה הראשונה שלהם. זה כמו פרקטל של אדוות שיוצאות ממרכז עמוק שלא ניתן להתמקד בו לגמרי אלא רק באדוות סביבו שמסמנות אותו וחומקות כי הן לא הוא עצמו.


אז מחלה נפשית או עיוות רגשי הוא סוג של אסטרולוגיה שעוקבת אחרי האדוות ןמנסה ללכוד באמצעותן אחרי המרכז החמקמק. בריאות נפשית היא היכולת לחוש בחוסר וודאות האמיתי של הקיום, ולהתייחס לאדוות כמה שהן, תופעות חולפות בלבד. לכן התחלתי עם שלטי הבחירות יום אחרי הבחירות, כי הם חושפים כמה הכל חולף, כוזב, נראה חשוב לרגע, ושנייה אחר כך מותיר אותנו בלי הרבה ביד. ולא אני לא עצוב על זמיר הוא די דחה אותי. 


אז תפקידי הוא לעזור לאנשים שאני עובד איתם להתייחס לאדוות כאדוות, להיות גמישים איתן, לשחק בהן, לעקוב אחריהן קרוב יותר למרכז. ולשהות קרוב למרכז, להיות קשובים אליו. לשאת בחוסר הוודאות, להבין שאין שליטה מלאה אבל אפשר לחוש יותר שליטה אם מבינים שלוח המשחק בתנועה שלא ניתנת לניבוי. לפחות ככה נראה לי כרגע....

**
עיוות רגשי כמקום מסתור בפני התפתחות:

http://orspsychoblog.blogspot.com/2016/02/steiner-see-seen-narcissism-2011.html

הגנה כפרוטקשן

http://orspsychoblog.blogspot.com/2015/02/narcissism-rosenfeld-1964.html


תגובה שלילית לטיפול לפי ריביר:

http://orspsychoblog.blogspot.com/2015/05/Joan-Riviere-Negative-Therapeutic-Reaction-1936.html

הקטע הזה עם חוסר אונים בבסיס המצב הקיומי

http://orspsychoblog.blogspot.com/2015/08/seperateness.html

אין תגובות:

פרסום תגובה