רקע
בחיבורו "איש הזאבים" פרויד מתאר תיאוריה אנאלית של נשיות, לפיה עוד לפני שלב הסירוס, האדם הזדהה עם דימום הווסת המוגבר של האם בתהליך של הפנמה. מה שאני מבין מכאן זה שפרויד טוען שטרם שהמטופל יצר לעצמו תיאוריה של האישה כמסורסת על בסיס היעדר איבר גברי, הוא יצר תיאוריה חלופית של סירוס סאדומזוכיסטי שמתרחש בעולמו הפנימי.
קליין הוסיפה את המושג של הזדהות השלכתית (הזדהות עם האחר שמבוססת על השלכת חלקים מעולמי הפנימי עליו ותחושת זיקה אליו דרך חלקים אלו). היא קישרה את ההזדהות ההשלכתית לתהליך אנאלי, אך לא פירטה לגבי הקשר.
פרויד, אברהם, ג'ונס והיימן חקרו את התגבשות האופי האנאלי, וכולם באופן זה או אחר ייחסו את האופי האנאלי לעידון של פנטזיות אנאליות. עיקרן של פנטזיות אלו הוא ניפוח נרקיסיסטי של ערך הצואה, לצד עיצוב יחסי האובייקט על ידי הגמילה מחיתולים ולמידת ההתאפקות.
מלצר בונה על בסיס זה. הוא מתאר את היווצרות הטיפוס האנאלי על בסיס שלושה גורמים: 1) הערכה נרקיסיסטית לצואה; 2) בלבול בין וגינה לאנוס או בין פין לצואה; 3) הזדהויות המתבטאות בהרגלים ופנטזיות אנאליות המתבססות בעיקר על הזדהות השלכתית.
מלצר מציע שאוננות אנאלית שכיחה יותר מששוער בעבר. פרויד זיהה אוננות אנאלית ומשחק בצואה אצל ילדים. ספיץ צפה בילדים ושיער כי עיסוק אנאלי זה הוא בעל משמעויות פתולוגיות. אולם מחומר אנליטי מלצר אינו רואה סימן פתולוגי בהכרח. (כלומר שיתכן כי גם אצל נוירוטים נצפה למצוא פנטזיות ופרטיקות אנאליות).
בהלימה עם מסקנות הקונגרס לנושאי אובססיה, מלצר מזהה את האופי האנאלי כבעל פסבדו בגרות. בגרות אישיותית מדומה היא ממצא דומה למה שוויניקוט כינה עצמי כוזב, או שדויטש כינתה אישיות-בכאילו.
האופי האנאלי
פיצול ואידאליזציה בלתי מתאימים המופעלים סביב גמילה (מהשד? מחיתולים?), לצד דרישה לניקיון והגיינה, והחמרה של לחצים אלו סביב הציפייה להגעתם של אחים קטנים חדשים, גורמים יחדיו לאידאליזציה של הרקטום והצואה. אידאליזציה זו מבוססת על הזדהות השלכתית המבלבלת בין ישבן התינוק וישבנה של האם, ובלבול בין שני אלו לבין החזה של האם.
מלצר משחזר את הסצינה הינקותית לפי חומרי פנטזיה שעלו באנליזה. כך הוא מתאר שלאחר ההאכלה, התינוק מונח בעריסה, ומשווה באופן עויין בין השד של האם לישבן שלו, ואז מתחיל לחקור את ישבנו ולבסוף לחדור אליו באצבעו ולגלות את הצואה המוחזקת בו. תוך כדי חדירה זו מתפתחת פנטסיה לחדור לישבן האם ולשדוד ממנה את הצואה האידאלית שלה, שמשמשת אותה להזין את אבא ואת התינוקות שבתוכה.
שתי התוצאות הן 1) אידאליזציה של צואה כמזון; 2) הזדהות (דלוזיונלית) השלכתית, עם האם המופנמת, שמבטלת את ההבחנה בין יכולותיו וסמכויותיו של התינוק לעומת המבוגר. גם שתן וגזים יכולים לעבור אידאליזציה דומה.
הגירוי והבלבול אוננות בשתי ידיים של הפין/קליטוריס ושל האנוס בבת אחת מייצר פנטסיה סאדו מזוכיסטית של זיווג הורי המתרחש בתוך העולם הפנימי, ובו האובייקטים ההוריים מזיקים זה לזה. ההזדהות ההשלכתית עם שני האובייקטים ההוריים שנוצרת באוננות בשתי ידיים שכזו, פוגעת באובייקטים הפנימיים, על ידי חדירה אלימה ויחס סדיסטי שהזיווג מייצר בינהם. היפוכונדריה וקלאוסטרופוביה במידה מסויימת תמיד תנבע ממצב זה.
בגיל הרך (2-3), התגבשות אופי זו מתרחשת לפני השלב האדיפאלי, ומתבטאת בכניעות, נכונות לעזור, העדפה של חברת מבוגרים, ריחוק או שתלטנות בחברת ילדים אחרים, קושי בקבלת ביקורת, ויכולת ורבלית גבוהה. כשהקליפה הדקה של האופי הזה נסדקת עקב תסכול או חרדה, התפרצויות של עוינות אגורה יכולות לתפרץ על הסביבה: טנטרומים, מריחת צואה, אבדנות, אכזריות כלפי ילדים אחרים, שקרים לזרים על התעללות בידי ההורים, אכזריות לחיות, עוד.
מבנה זה עוקף את השלב האדיפאלי, מצייד את הילד באופן שטחי אך מספיק להצלחה בלימודים וביחסים חברתיים, וממשיך לבגרות כמעט ללא הפרעה על ידי הבלגאן של גיל ההתבגרות. אולם האיכות המדומה של ההסתגלות, ניכרת בבגרות גם אם הנטיות הפרברטיות לא הובילו להתבססותן של סטיות מיניות ברורות. התחושה כי האדם מזייף את היותו מבוגר, האימפוטנציה או הפוטנטיות-לכאורה שמרוגשת רק על ידי פנטזיות פרברטיות סודיות, הבדידות הפנימית, והבלבול בין טוב לרע- כל אלו יחדיו יוצרים חיים של מתח והיעדר שביעות רצון. חיים אלו מתוחזקים ומחוזקים על ידי תחושת יוהרה והתנשאות שתמיד נלווית להזדהות השלכתית כה מאסיבית.
כשהארגון האנאלי פחות גורף, או כשהוא מתחיל להתרופף במהלך טיפול, הוא מפנה מקום לתנודה לסירוגין בינו לבין התארגנות אובססיבית. בארגון האובססיבי האובייקטים ההוריים אינם נחדרים, במקום זאת הם נשלטים באופן אומניפוטנטי ונשמרים בנפרד זה מזה. ההתיחסות לאובייקטים ההוררים במצב זה היא פחות כאובייקטים חלקיים ויותר כאובייקטים שלמים. השלמת האובייקט מתרחשת תוך כדי מעבר מעיבודן של חרדות היפרדות לעבר עיבוד הקונפליקט האדיפאלי שנעקף קודם לכן בהתפתחות.
ההזדהות הדלוזיונלית עם האם שנוצרת בגלל ההזדהות ההשלכתית, לצד הבלבול בין האנוס והווגינה, יוצרים יחדיו פריגידיות מינית, ותחושה של נשיות מזוייפת אצל נשים. אצל גברים דינאמיקה זו מייצרת פרקטיקות הומוסקסואליות, או לעיתים קרובות יותר אימה עזה מפני הפיכה להומוסקסואל - וזאת משום שהנשיות המוגברת אינה מובחנת מהומוסקסואלית אנאלית פסיבית. לחלופין, ההזדהות ההשלכתית המשנית שמתרחשת עם הפין של האב, כאשר מתחילה האוננות בשתי ידיים, עלולה לייצר איכות פאלית דומיננטית, אצל גברים או נשים. במיוחד היכן שהגנות אומניפוטנטיות, מאניות, הופעלו כדי לתקן (את האובייקטים שנהרסו), ולהגן מפני הדיכאון החריף שנמצא תמיד מתחת לפני השטח במקרים כאלה.
אנאליות בהעברה
כשהתארגנות זו של הזדהות השלכתית מסיבית עם אובייקטים פנימיים חלקיים, בדרך כלל פין או שד, פעילה בטיפול, נוכל לצפות שהשיתוף פעולה הבוגר בתהליך האנליטי, מוחלף בשיתוף פעולה מדומה, או נכונות כוזבת לסייע למטפל. הביטוי בפעולה הזה, של נכונות כוזבת לעזור למטפל, בא לידי ביטוי באופי עבדי מרצה, רצון לשכנע, להדגים ולסייע, או להסיר מהאנליטיקאי את עולו. החומר שמועלה בטיפול הוא טרום-עיכולי, ולעיתים נמסר ככותרת בלבד, או פירוש שטחי של מצב מנטלי. חסרה התחושה שהמטופל מנסה לעורר פירוש, ובמקומה ניכרת התשוקה לזכות באישור, הערכה, ואפילו הכרת תודה מצד המטפל. כשמשובים אלו אינם מגיעים, פעילויות האנליטיקאי נחוות כביטוי לחוסר הבנה, מתקפות צרות עין על יכולות (ההבנה) של המטופל, פסקנות יהירה, או סדיזם ישיר. הקבלה של פירוש כסדיזם, יכול להוביל במהרה לאירוטיזציה, ולגרום לפירוש להיחוות כתקיפה מינית.
גם כשהמטופל מפיק חלומות, אסוציאציות, או תיאורים עובדתיים של פעילויות היומיום שלו, הרי שהיבט הביטוי בפעולה כה דומיננטי, שפירושים תוכניים כמעט ואינם תורמים, אלא אם הם כוללים גם המחשה ברורה של האקטינג אאוט ומטרתה. (כלומר, יש לציין שהנה שוב המטופל מנסה לעזור למטפל, לעשות עבודתו במקומו). אלא שפירוש האקטינג אאוט מוביל לעלבון מסוג ה-שומדבר-שאני-עושה-לא-מספק-אותך. אבל אם עוברים דרך המחשה עיקשת (ומייסרת) של האקטינג אאוט, על ידי ביאור של האוננות המוצפנת (שמתבטאת בהעלאת חומר לא מעוכל רק כדי לרצות), ודרך אנליזה של חלומות - ניתן בכל זאת להתקדם באנליזה.
אקטינג אאוט של הזדהות השלכתית בעלת אופי ילדי עם דמויות פנימיות היא חלק כה בולט של האישיות, עד שחובה להמחיש שוב ושוב את היותה גורם המזהם את חייו הבוגרים של המטופל. אפילו כנגד התנגדות מצד המטופל, חקירה וביקורת זו צריכה להקיף גם את התחומים שמסבים למטופל תחושת גאווה, הצלחה וסיפוק לכאורה - עבודה, תחומים יצירתיים לכאורה, קשר לילדים, לאחים, ואף התנדבות לעזור להורים המתבגרים. יש לחקור את המשמעות של בגדים עבור נשים, מכוניות עבור גברים, וכסף בבנק לאלו ולאלו - משום שאלו נושאים שלבטח נטענו במשמעויות אירציונליות. הזייפנות של הבגרות הנפשית היא כה מיומנת - בחשיבה, בגישה, בתקשורת, ובפעולה - עד שרק בחלומות ניתן להסיר את הפריטים הללו (בגדים, מכוניות, כסף) המשמשים למצג הבגרות הכוזבת מההקשר של דפוסי בוגרים שבו הם שובצו.
החלומות
מלצר מדגיש כי הרגישות להיבטים של אוננות אנאלית היא חשובה פי כמה אצל מטופלים פסיכוטיים וילדים. המקורות לרעיונותיו נובעים מכמה מקורות:
אידאליזציה של צואה כאוכל - חלומות של חיפוש אוצרות/שאריות בזבל, מציאת תפוחים בערימה של עלי שלכת, אוכל במזווה שאמור להיות ריק, הושטת יד למקומות שלא אמורה להיות גישה אליהם, הגעה מתחת למבנים. דיג וציד יכולים להופיע כאן לעיתים. גינון, שופינג, וגניבת אוכל מופיעים בהקשר זה, בעיקר אם המקום מתואר כחשוך, מלוכלך, זול, או שייך למהגרים (אוכל סיני זול?).
אידאליזציה של הרקטום - חלומות בהם הרקטום מיוצג כמקום מקלט, כמקום בו ניתן לאכול - מסעדה, בית קפה, מטבח, חדר אוכל - בליווי סימנים המעידים על משמעותו. המקום עשוי להיות מלוכלך, חשוך, מסריח, זול, צפוף, מעושן, מתחת לקומת הקרקע, רועש, מנוהל על ידי מהגרים, או בעיר זרה. האוכל עשוי להיות לא מעורר תיאבון, לא הגייני, לא בריא, משמין, מבושל יתר על המידה, הומוגני כמו פודינג או דייסה, או קשור איכשהו לסיפוק תאוותנות ילדותית בכמות או במתיקות מופרזת. אם יש בלבול של החזה והישבן, התארגנות כגון בית קפה ברחוב או שוק פתוח יכולים להופיע עם המאפינים הללו.
אידאליזציה של סיטואציית חדר השירותים (בהסתמך גם על אברהם) - לעיתים קרובות זה מופיע בחלומות כישיבה במקום גבוה או מרגש. לעיתים קרובות תוך כדי מבט מטה כלפי מים - אגמים, נקיקים, נחלים. או ישיבה במקומות בהם מכינים אוכל. או ישיבה בעמדה חשובה כמו במרכז הסעודה האחרונה. או חלומות בהם אנשים מאחורי החולם ממתינים לקבל אוכל, תשלום, שירות כלשהו, או מידע - כך שהחולם מנצח על תזמורת או כהן במזבח דתי כשהקהל מאחוריו.
ייצוג של האצבעות באוננות אנאלית - אלו מופיעות בחלומות כחלקים של הגוף, אנשים, חיות, כלים או מכונות - בודדות או בקבוצה של ארבע או חמש. עם תכונות של זיהום צואה מיוצגות או מוכחשות, כמו בדימוי של גברים שחורים, אנשים עם כסדות חומות, כלי גינון עם בוץ עליהם, כפפות לבנות, אנשים לבושים בשחור, מחרשות, ילדים מלוכלכים, תולעים, מסמרים חלודים וכו'.
חלומות המציגים את תהליך החדירה של אובייקט לתוך האנוס (שוב לפי אברהם) - לרוב אלו מיוצגים בכניסה לבניין או רכב בדרך חשאית או בדלת אחורית. הדלת עשויה להיות עם צבע רטוב, הכניסה מאוד צרה, יש ללבוש ביגוד מגן. הכניסה תת קרקעית או תת מימית, במדינה זרה או סגורה לציבור וכו'.
אידאליזציה של הרקטום כמקור הפסיכואנליזה - רעיון זה מיוצג בסמלים כגון חנויות יד שנייה לספרים, ערימות עיתונים ישנים, ארונות תיוק, ספריות ציבוריות. כך למשל מטופל חלם שהוא דג בביוב ברחוב, ובחכתו עולה אנציקלופדיה.
חומר קליני
מלצר מקדים בכך שהוא בחר להראות מורכבות של הקשר לאוראליות וגניטליות שמעורבבים ללא הבחנה בסיטואציית האוננות, וההזדהות ההשלכתית שנוכחת בה ככוח הגנתי.
מלצר מתאר שלב שהגיע לאחר עבודה של שלוש שנים עם נער באנליזה. האנליזה התמקדה בשלב זה בקשר התלותי של הנער לשד. הרקע הביוגרפי שלו רמז שהיחס שלו להנקה כנראה הופרע מאוד, משום שהיה קשה להאכילו, הוא היה בוכה הרבה, ותלותיותו הוא היה רודה באמו. הייתה לו יכולת לבוז וללעג שדוברה באנליזה, אך מעולם לא הופיעה ישירות בחדר הטיפול. הוא נהג בשיתוף פעולה שטחי, הפיק פנטזיות דלות ומרובות ללא השקעה רבה, בנימה לא כנה, שגרמה גם לתיאור יומיומי להישמע כבדייה. מלצר והמטופל הבינו את הנימה הזו כהעמדת פנים של חוסר כנות. אבל המטופל עצמו לא ידע אם הוא בעצם מעמיד פנים שהוא מעמיד פנים שהוא חסר כנות. העמדת הפנים לחוסר הכנות הייתה קשורה עמוקות לתחושה פרנואידית שהייתה מקובעת עמוקות, שמישהו שרודף אותו עלול להאזין לו מדבר.
הוא חלם שהוא היה בקרב חברים, ושכמו בילדותו, הוא היה החניך התורן. כשהגיעו לראש הגבעה (brow of a hill), הוא ראה איש, שהוא ידע שהיה רוצח. האיש היה מוקף במצבות, ושוטט בינהן. המטופל הרגיע את חבריו ואמר שהוא יודע איך להתמודד עם הרוצח. הוא ניגש לרוצח כאילו רצה לעזור לו, העמיד פנים שהוא חברותי, והוביל אותו לתחתית הגבעה (bottom) בתקווה לחלץ מהרוצח ווידוי.
האסוציאציות: הלשון של המטופל שוטטה בחלק האחורי של השיניים שלו, שהרגישו לו ישנות וסדוקות. זה הזכיר לו נעלי בית (slippers) כמו שהיו לאבא שלו. פירוש: השיניים מיוצגות על ידי המצבות, והלשון כמו הרוצח בין קורבנותיו. הפתרון שלו בחלום הוא להיפטר מהאיכויות המסוכנות הללו של הפה שלו, ולהפוך אותן לאצבעות חלקלקות (slippery) שניתן להוביל מטה לישבנו (bottom). שם ניתן יהיה לזהות את הקורבן, בצואה שלו. אלא שבעצם הפתרון הז, האצבע בישבן בולבלה עם הפין של האב בתוך הפות של האם. זהו מקור חשוב לפנטסיית האב הנאצי השרוצח את התינוקות היהודים של אמא, שמוכרת היטב מעבודות אחרות (WTF???). אסוצאציות: הוא מרגיש כאילו מסור עגול חותך את הירך שלו, ונזכר שעבר ניתוח הרניה בגיל ההתבגרות. הוא מדמיין את עצמו כשגבו מופנה לדלת הכפולה והאנליטיקאי מחוץ להן, ומנסה לפתוח אותן במשיכה. זוהי השלכה של פתיחת הישבן על האנליטיקאי-מנתח-אבא. אסוציאציה - מסגרת תמונה מקושטת בחריתה ומוזהבת. פירוש האנליטיקאי: (שהחלום הוא) תמונה קישוטית שנועדה להפלילו (frame him) באשמתו שנחשפה. והמאפיה היא היד השחורה (the black hand - כינוי למאפיה הסיציליאנית שהיגרה לארה"ב). סירה שעוברת דרך תעלה שמתאימה בדיוק לגוף הסירה שאין לו סנפיר שידרה (keelless). פירוש המטפל: האב המאפיונר-הפאשיסט מכניס את אצבע הפין השחורה והגדולה לתוך התעלה האנאלית של המטופל, בעודו מרגיע אותו במבטא איטלקי שלא יהרוג אותו - no keel!.
האסוצאציות הללו היו שנינויות טיפוסיות, שאפיינו את פנטזיות האוננות האנאלית הכפייתית של המטופל.
לאחר ארבעה שבועות, לקראת חופשת חג המולד, המטופל הביע טינה גוברת כלפי מלצר, ונעשה קשה יותר לעבוד עקב נטייה לאקטינג אאוט. המטופל איחר ב15 דקות, לכלך את הרצפה בבוץ שהביא איתו מקיצור דרך שעשה מהאנדרגראונד לקליניקה - חדרו של מלצר. הוא עשה זאת רק פעם אחת בעבר. אסוציאציות: היו חלומות שטותיים (rubbishy) במהלך הסופ"ש, והוא לא רוצה לכפות אותם על האנליטיקאי. פירוש: המשאלה המודעת לחסוך מהאליניטקאי את הפסולת, נמצאת בניגוד למשאלה לא מודעת ללכלך את האנליטיקאי מבפנים ומבחוץ בצואה, מה שמומש בפעולה על ידי עקבות הבוץ שהמטופל הכניס לחדר האנליטיקאי. המטופל אז הביט בהפתעה על הריצפה והתנצל. אסוציאציות: במוצ"ש חלם שהוא התהפך במיטתו בכאב בגלל אצבע נקועה. המטופל מציג אצבע מורה שאינה פצועה. פירוש: יש קשר לחלום המצבות. המצוקה בסופ"ש נגרמה עקב הסרת אצבע הרצח שלו - כמו אצבע ההדק של רוצח מאפיה - ממקומה הרגיל. אסוצאציות: אלא שאז נראה לו שהוא בבית הספר, משועמם וחסר מעש. הוא שוטת לשירותי הגברים, שם נדמה היה לו שיש אמבטיה גדולה ונקייה. הוא החלט לעשות אמבטיה, אבל אז המקום הפך לשירותים מזוהמים וקטנים של תחנת אוטובוסים, עם כתובות פורנוגרפיות ותמונות על הקיר, שהייתה ממוקמת ממול למרתף של כלבו גדול. הוא לא הצליח להחליט מה לעשות, בגלל שהצוות של החנות כל הזמן הביט בו בחשדנות. הוא המשיך ללכת פנימה והחוצה מהשירותים, עד שבסוף נכנס לכלבו כדי לגנוב משהו.
חלום זה מציג בבהירות יוצאת דופן את הדרך בה המצב הנוכחי של נפרדות - המיוצגת באצבע הנקועה בסופ"ש המשעמם - מובילה לרצף של אירועים ילדיים. ראשית הוא מרטיב את עצמו בשתן חם - באמבט, לאחר מכן הוא חוקר את האנוס של עצמו - בשירותים המטונפים, לאחר מכן הוא נעשה מגורה יותר יותר - הפורנוגרפיה, ועסוק בפנטסיות של הזדהות השלכתית עם האחוריים של הגוף של אמו - השירותים המייצגים רקטום הנמצאים מעבר לרחוב מהכלבו שמייצג וגינה, והצוות החשדן שמייצג פין, ומשאלתו לשדוד אותה - שמייצגת פשוט את זה.
החלום הבא, שנחלם ביום ראשון בלילה, היה כרוך בחרדה סביב התקרבותה של הפגישה ביום שני, וחשף את התמשכות המצב האינפנטילי - עכשיו הוא תינוק שלכלך בצואה את החיתול, את הישבן ואת המיטה. בחלום הוא רצה להחליך את בגדיו בשביל מסיבה, שהוא וחבריו ערכו בדירתו. אבל כל החדרים כבר היו מלאים באורחים, שצחקו, שתו ועישנו - אלו הם העריסה והחיתול המלוכלכים. אלא שאז הוא מצא עצמו באמצע הפארק, וחש בנוח בין הצמחים, אפילו שהיה ערום חוץ מגופיה - כמו תינוק שהוריד מעצמו את החיתול המלוכלך. הוא מוצא כדוגל לשחק בו, ובמהרה אנשים אחרים מצטרפים אליו במשחק - זהו המשחק בצואה. מצב זה של אידאליזציה עצמית דרך אתלטיקה הופיע במאות חלומות בשנתיים הראשונות של האנליזה שלו. כאן ניתן לראות מנין חלום זה מגיע. מלצר מציין כי מטופל זה סבל משלשול כרוני, ללא הסבר, החל מהילדות, שהתמתן שמונה חודשים לפני השלב הזה בטיפול.
ההצפנה של האוננות האנאלית
מתוך פירוש של יחסי ההעברה, ניתן לגלות שאוננות אנאלית עוברת הצפנה/הסתרה מוקדם מאוד בילדות, ונוטה להישאר סמויה, ולא לקבל את משמעותה בהמשך. חוץ מאשר במקרה בו סטיות מיניות ברורות מגלות עצמן בגיל ההתבגרות או מאוחר יותר. המושג הצפנה מדגיש את המיומנות של הלא מודע בהסתרה של חומר מביקורת וחקירה.
הצורה השכיחה של אוננות אנאלית לפי פרויד ואברהם משתמשת בצואה עצמה כגורם הגירוי באוננות. החזקת הצואה, שחרורה האיטי, או משחק קצבי של הוצאה והכנסה, או הוצאתה הכוחנית והכואבת - כל אלו מלווים בפנטסיות לא מודעות שמשנים את מצב האגו. השינוי במצב המנטלי בולט אצל מטופלים ילדים שחוזרים מעשיית צרכיהם במהלך פגישת טיפול. הרגל של לקרוא בזמן הישיבה על האסלה, שיטות מיוחדות לניקוי האנוס, דאגות מיוחדות לגבי השארת ריח רע, חרדה לגבי כתמי צואה על התחתונים, ציפורני ידיים מלוכלכות באופן שגרתי, הסנפה חשאית של האצבעות, וכו' - כל אלו הם סימנים של אוננות אנאלית מוצפנת. הסימנים יכולים להיות מוצפנים גם הרחק מהשדה הסמנטי של עשיית צרכים, בהרגלי רחצה, בלבישת תחתונים לוחצים, ברכיבה על אופניים או על סוסים ופעילויות שמגרות את הישבנים. הכי קשה לזהות ולמקם את ההחרמה של יחסי מין גניטליים על ידי האוננות האנאלית - דבר שבדרך כלל קורה כשנותר בלבול בין הווגינה והאנוס. מנגד, הביטויים יכולים להיות חבויים במקום גלוי לעין, כמו בחוקנים חוזרים לשחרור עצירות, או בהחדרת נרות לטפל בקרעים חוזרים באנוס - אלא שהמשמעות הנפשית של פרקטיקות אלו מוכחשת.
למרות שמלצר אינו נוהג להתייחס להתנהגות של המטופל על הספה, או לבקש אסוציאציות לגבי התנהגות זו, הרי שבחינה של התנוחות והתנועות של המטופל, וקישורן לחומרי החלומות לעיתים מעלה פירושים פורים של ההתנהגות. באמצעים שכאלו, סדרת פיתוחים של האוננות האנאלית נחשפת, והמטופל נדרש לחפש את הגירוי האנאלי המקורי שעמד בבסיס הדברים. מטופל שנהג לשכב על הספה עם שתי ידיים בכיסים, זיהה באמצעות אסוציאציות לחלום, כי בעוד ידיו בכיסו הוא מושך קצה חוט משוחרר בתוך הכיס. זה הוביל אותו להבנה שהוא נוהג למשוך בשיערות סביב הרקטום לפני שהוא מטיל צואה כדי שלא לפגום בצורת הצואה שהוא מוציא מתוכו.
הערותיי:
המאמר הזה צריך לפוצץ לכם ת'מוח. לא רק WTF. לא רק שאנחנו בעידן התחת והטוורק ויש לזה משמעות לגבי יחסי האובייקט שלנו. לא רק שכל התוכן שאתם צורכים ומייצרים עם הסמארטפון על האסלה מושפע מהמקום המנטלי שבו אתם שוהים. אלא שכל הקורונה-ביזנס סביבנו, החל מהשוק המזוהם בו צמח הווירוס, דרך ההדבקה הקונקרטית בחרדה, עבור בבידוד של האובייקטים והשליטה בהם, הלאה בבהלת הטואלט, דרך הפוליטיקאים שמשחקים מנהיגים, וכלה בנקיינות המוגזמת - ה-כל אנאלי לאללה.