יום שני, 18 באוגוסט 2014

תמצית הפסיכואנליזה לפי אנטונינו פרו

בכנס בו ניתח פרופ' לו ארון את הטיפול הפוסט ביוניאני דרך פרספקטיבה התייחסותית, הוא תיאר בקסם רב את עבודתו של אנטונינו פרו האיטלקי, כממשיך יצירתי מאוד של ביון.

להלן סיכום המבוא לספרו של ד"ר אנטונינו פרו, "הדרכה בפסיכואנליזה - סמינרים בסאו פאולו" משנת 2012, בו פרו משרטט בקצרה את מה שהוא יודע על פסיכואנליזה עד כה:
  • עם מטופלים מסויימים יש להגביל את עצמך לתפיסת הרגש הנוכח בסיטואציה, להדגיש אותו, ובכך להפוך אותו למשהו משותף ומוצהר, זאת לפני שממשיכים לעשות פירושים לגבי התוכן.
  • חשוב באותה מידה לתפוס את התגובה לפירוש. כל פירוש גורם למערבולת, והאפקטים של המערבולת הזו ניכרים בעין בתקשורת הראשונה לאחר הפירוש. בדר"כ מייד, אך לעיתים יש גם שיהוי, או סיבתיות פחות לינארית בין הפירוש והתגובה.
  • יש לעבד (modulate זה לאפנן או לעבד??) את הפירושים הבאים בהתאם לתגובת המטופל. זה יכול לנוע בין התערבות מינמלית עד לאירוע בולט, מפירוש נרטיבי בלתי רווי, עד לפירוש רווי בהעברה ותוכן.
  • תפיסת התגובה לפירוש אינה מכתיבה הימנעות מפירוש התגובה, וגם לא מכתיבה פירוש של התגובה. התנודה בין שני קיצונים אלו היא האמנות של הפסיכואנליזה. 
  • במקרים רבים, את הדמויות השליליות (האיש עם המקל, המכשפה, האיש האלים וכו') שאנו מתפתים לפרש מיידית כחלקים או פונקציות פנימיים של המטופל, עדיף ככל האפשר ללבוש בעצמנו, כמצבים שבהם רואה אותנו המטופל. אחרת, יש להשאירם כדמויות, היכן שהוצבו על ידי המטופל.
  • האופן בו המטופל רואה אותנו (לדוג' האיש עם המקל) ניתן לפירוש לעיתים כ"לפעמים אני מפחד שאני בעצמי עלול להכות בכך בכוח עם מקל!" או באופן יותר מרומז כ"זה די נורא להרגיש תחת איום מתמיד של מישהו שגוהר מעליך". הבחירה בין שני הפירושים גם היא האמנות של הפסיכואנליזה, הנסמכת על רגישות וניסיון מול תגובות המטופל.
  • ישנם רגשות שניתן לפרש ישירות מהמטופל. ראשית: כעס, אכזבה, פגיעה. יותר מאוחר ניתן להבחין בקינאה או פגיעות. עם זאת נדרש יותר זמן בשביל ההופעה של אלימות, תוקפנות, סדיזם, וצרות עין. צרות עין עשויה להיות מפורשת על ידי המטופל עצמו, מרגע שהוא חש שיש לו מקום לכך. כלל זה תלוי במצב ספציפי. הנקודה היא שהמטופל אינו יכול מייד לקבל את המקום לחלקים שקשה לו לעשות להם אינטגרציה. אחרת חלקים אלו לא היו עוברים פיצול החוצה ממנו. ידרש יותר זמן ועבודה כדי לפתח את הפוטנציאל הזה בפציינט. (במונחיו של ביון הכוונה לטיפוח פונקציית האלפא של המטופל ותפקידה כמיכל).
  • השעה הטיפולית, וכל מצב מנטלי בתוכו, קשורים גם למה שמתרחש בהווה בקשר הטיפולי. ישנם פיצולים בזמן (עתיד, עבר) ופיצולים במרחב (דמויות), שמתייחסים גם לאירועים רגשיים בחדר הטיפולים. אין חובה לפרש פיצולים ומחיצות (cleavages), וניתן לשחק אותם (play them out) כמו בטיפול בילדים.
  • כיצד עלינו להעלות שינויים במערך הטיפולי (setting)? זה אחד הרגעים המסמנים את האסימטריה בין המטפל והמטופל יותר מכל. יש לבקש את השינויים בשהות של התראה מראש. ישנו משהו שהמטופל כבר מודע אליו בחוזה הראשוני, לדוגמא "מדי פעם התשלום יעלה". היות וזה מאותת כי ישנה אסימטריה, זה יתקבל על ידי המטופל בכעס וכאב, יתכן וחומר שיעלה מחלומות וחוויות אחרות יבטא חוויה של להיות קורבן של אלימות, אך גם טקס מעבר המאפשר גדילה והתבגרות, על ידי קבלת מעמדם כמטופלים והאסימטריה מול המטפל. השינוי פוגע בגרעין הפסיכוטי שאינו מפריד בין סובייקט ואובייקט (agglutinated nucleus, לפי בלגר). לגרעין הפסיכוטי יש אחיזה ברבדים שונים בסטינג, והנגיעה בו מציפה אותו מאפשרת מטבוליזציה.
  • לאחר פירוש העברה, בחורה צעירה קופצת מהכורסא ואומרת "נעקצתי על ידי חרק הנה העקיצה". הפירוש הוא מקור של תכונה רבה (turbulance) ושל אלמנט אלפא. זהו אלמנט מחשבה קדם-ויזואלי שנוצר. כידוע, תחילה אלמנט זה אינו ניתן לידיעה. זוהי פיקטוגרמה רגשית, כמו תמונת פולרויד שעדיין מוסתרת מהאור. אך ניתן לדעת מהי הנגזרת הנרטיבית של האלמנט: "נעקצתי על ידי חרק והנה העקיצה" הוא נרטיב נגזר המתאר פיקטוגרמה שקיבלה צורה, צבע, וביטוי לחוויה של הפתעה, כאב וגירוי יתר. ניתן היה לבחור נרטיבים נגזרים אחרים כגון: "כשהייתי קטנה אבא שלי הכה אותי וזה השאיר חבורה", או "ראיתי בטלביזיה משאית שהחריבה שורה שלמה של מכוניות כי הנהג התעלם מתמרור עצור", או "בגן אחי הקטן נדחף על הרצפה על ידי ילד נורא והתחיל לדמם" או "אני זוכר פרק בER בו היו צריכים להחיות אנשים שנורו על ידי כמה שודדים והיה הרבה מאוד דם". וכך יש נגזרות נרטיביות אינסופיות לאותו אלמנט אלפא. 
  • יש לתת כבוד לדמויות. ופרו מדגים: "החתול של סבתי מדוכא כי סבתי בחו"ל. איך אני יכול להסביר לחתול שסבתי תחזור? אני לא יכול לקחת אותו אלי הביתה כי יש לי ספת עור שהוא עלול להרוס". זהו ציטוט של בן עשרה לפני חג המולד, המתאר את חששו מפני ההרס שהחלק הדיכאוני עלול להסב לגופו אם יכניס אותו פנימה. על המטפל לכבד זאת.
  • פרשנויות: עם חלק מהמטופלים זה הכרחי להתערב באופן צנריפוגלי - מהמרכז לפריפריה - כך שהשדה מתרחב ותופס משמעויות. עם מטופלים אחרים יש צורך לנוע בכיוון ההפוך, להתמקד במרכז, (אך) ולנוע מהקצוות אל המוקד של הקשר הנוכחי. מטופלים שונים הם לעיתים אותו המטופל אך בתקופות שונות באנליזה, או ברגעים שנים של אותה שעה טיפולית. לכל מטופל בכל פגישה טיפולית יש להתייחס כמטופל שאינו מוכר (unknown) ולכל שעה טיפולית יש להתייחס כראשונה. זו המשמעות של "ללא זיכרון ותשוקה".
  • כינויי גוף הם חברינו. חלק מכינוי הגוף כמו "הם", "מישהו" וכד' וכו', הם כמו "כפפות תנור" נוחות המאפשרות לנו להחזיק בידנו רגשות שעדיין לוהטים מכדי לגעת בהם או שניתנים בצורה ישירה ומפורשת. לדוגמא הניסוח "זה תמיד שה להיפרד ממישהו שאוהבים", יכול להימסר כפירוש העברה ללמטופלת שאומרת שהיא מתבאסת להיות בלי חבר שלה בחגים. או למטופל אחר המדבר על פחד מנטישה, ניתן לומר "זה נורא להרגיש שננטשת על ידי מישהו שאתה צריך".
  • רעיון חשוב נוסף הוא מה שפרו מכנה "הקן הסמנטי". מדובר בפינה קטנה בשיח , בה אמיתות רגשיות חשובות מאוד מוסוות על ידי השפה, ומוצאות להן קן להתחבא בו, אשר במצבן הזיקיתי הן אמנם נאמרות אך מטרה נוספת של אמירתן היא "בריחה". מטופלת מדברת בפגישה על "אנטרופיה" וכאוס ומשעממת את המטפל. אולם ניתן לראות כי "אנטרו-פיה" באיטלקית נשמע גם כמו "אני נכנסת שלווה" ואז מתחיל הבלגאן, ולפרש זאת כמה שקורה לה כשהיא נכנסת לטיפול וההצפה הרגשית מהרגשות שעולים בה והפירושים של המטפל עולים על יכולתה להכיל. דוגמא נוספת שפרו נותן לקן: מטופל שמכחיש מעורבות רגשית בטיפול, אך מציין שקרא את הטיפול של ליטל אצל וויניקוט ומצא בו עניין. ניתן לפרש כי הצד הבוגר של המטופל אינו מוצא עניין רגשי בטיפול, אך הצד הקטן שלו - ליטל - מחפש קשר עם המטפל.
  • לעיתים זה שימושי להבין את הפונקציות שהשדה יכול ללבוש במקום מסויים, על ידי תיאור התכונות של ה"דמויות". 
  • בחלק מהאנליזות, ניהול טיפול תרופתי בן זמננו עלול להיות נחוץ. חשוב לשים לב שהסם ה"חיצוני" נכנס לפגישות בשלב מסויים. סטפנו התחיל לקחת אינטומין (מרגיע/מרדים). בשלב מסויים הוא מתחיל לשלב חלומות על כדורגל, והשחקנים מפסידים, והשופט לא רואה נבדלים. סטפנו מפרש בעצמו שהאנטומין מרגיע אותו אך גם מרגיע אותו מדי. כך ניתן לראות שהתרופה מאפשרת לו להשתתף באנליזה, אך לא מאפשרת לו להתקדם בעבודה האנליטית, והמטפל הוא השופט שלא רואה את הפריצות של המסגרת האנליטית. אז פרו יכול להתערב ולומר, שגם בפגישה יש סוג של אנטומין שהוא יכול לקחת כדי להירגע, אבל שלא יקדם את העבודה באופן קונסטרוקטיבי, ושהכוונה היא לישיבה פנים-אל-פנים בטיפול, שמאפשרת לו לחוש שליטה ונוחות אך לא מקדמת את העלאת תכנים לא מודעים כמו שכיבה. ניתן באופן דומה לפרש את השאלות של סטפנו "האם מצבי ישתפר" שדורשות מהמטפל תשובה, או את שבירות הסטינג שלו כשהוא עושה הפסקות שירותים או מקבל שיחה מאמו. כמובן שדברים אלו הכרחיים כדי להפוך את האנליזה לנסבלת עבורו. כעת ניתן לחשוב לא רק על הפחתת המינון הממשי של האינטומין שלו, אלא גם כיצד להפחית מינונים של "תרופות הרגעה" אחרות שהוא נוטל במהלך כל פגישה (בצורת שמירה על מודעות). סטפנו מגיב בהבאת שני חלומות, הראשון "אמר לי שהבדיקות לא עוזרות כל כך, ועדיף להתמסר לפסיכואנליזה", והשני "אמר לי שכדאי לראות איפה כדוריות הדם מיוצרות עמוק במח העצם". באופן זה סטפנו מכיר בכך שהאנטומין, הממשי או המטאפורי, הפורץ את המסגרת הטיפולית, מקשה על העבודה האנליטית. עם זאת בחלום נוסף הוא מאותת "למאמן הקבוצה שלי יש מהלכים ותמרונים רבים כדי למצוא את הדרך הנכונה להבקיע", כלומר שהאינטומין (בכל מובניו) היה נחוץ לו.
  • חלק מהפירושים אינם מתקבלים על ידי המטופלים במשך תקופה ארוכה משום שהם מקור למצוקה. תגובות לפירושים מסוג זה יכולות להיות "הקולגה שלי שתמיד נוגע בי ממש מעצבן אותי" או "מצאתי מגזין פורנוגרפי בלוקר שלי בבית הספר ואני יודע מי שם לי אותו שם". אולם בשלב מסויים, המטופל עושה פירושים אלו בקלות ובטבעיות בעצמו. רומינה מדברת על כך שחלמה על שני הורים שמאבדים שני ילדים, ועל מוקש שפוצץ למישהו את שתי הרגליים, ואז על ילדה במדרגות לקליניקה שמכבידה עליה אשמה, ואז הילדה הזו שוכבת עם קולגה סקסי במיוחד - ואז רומינה מעירה ובעצם מפרשת את חלומותיה. שני הילדים האבודים ושתי הרגליים שהתפוצצו הן שתי הפגישות שהחמיצה בגלל החופש הכפול, הילדה בלבוש התחרה היא נושא המיניות שנגענו בו בפגישה הקודמת, ושעדיין נוכח במחשבותיה למרות שהיא עדיין מתביישת, והסקס עם הקולגה הוא היכולת לקחת בעלות מחדש על נושא שחששה ממנו והכחישה בעבר. וכמובן תפקיד האנליסט להיות נוכחות המטפחת ומגדלת את התובנות וההתמרות.
  • והוא חותם: אנטונינו פרו.
הערותיי, if you choose to accept them:
המבוא שהתחיל כסיכום תכלס-תכלס סופר פרקטי (ולכן בחרתי להביאו במקור), הופך די מהר למרשם של פטריות הזייה, אבל נמשך לכדי רגישות עדינה לויברציות העדינות של הנפש הלא מודעת. וכעת אקרא את ההדרכות שהוא נותן ואעלה פוסטים נוספים. 

אין תגובות:

פרסום תגובה