אני נוהג ומקשיב לאודיו בוק. זמן זבל לחוץ הופך לזמן איכות.
ג'יימס גליק מספר על מהפכת המידע. זה לא קל לספר על דבר שהוא ברור מאליו בתור מהפכה. זה כמו שקשה ללמד לרכוב על אופניים כי המלמד לא זוכר איך זה לא לדעת.
גליק מספר שמעט אחרי המצאת הטלפון והרבה לפני הפצתו ההמונית על ידי חברות הטלפון, רעיון הטלפון נתן השראה לחוואים אמריקאים להשתמש ברשתות הענפות של גדרות התיל שהם פרשו לאורך שטחיהם כדי לתקשר. ואכן בין סוף המאה ה19 לאמצע המאה העשרים, קואופרטיבים של חקלאים שיפרו מעט את ההולכה, שמו שפורפרות בקצוות הגדרות, העבירו דיווחי מזג אוויר, שינויים בעלויות התבואה, ורכילויות. הרבה לפני שהייתה רשת טלפון מבוזרת בפריפריה האמריקאית.
המטאפורה הזו של הפיכת גדר תיל לקו טלפון נראתה לי קשורה למה שעושים בטיפול. ההישג הכי גדול אינו להיפטר מהרפש של הנפש, אלא לדשן בו צמיחה חדשה. ההפרדות בין טוב לרע שאנחנו עושים בנפשנו כדי לשרוד, כמו חוסמי עורקים, מותמרות לסימנים שניתן לתקשר באמצעותם, ולחבר מחדש את החלקים שהופרדו.
**
לאורך החיים אנחנו לומדים להתמיר חוויות כאוטיות וכואבות לרעיונות בעלי משמעות וחיוניות. כמו שרעב יכול להפוך מחוויה קונקרטית של דעיכת החיים לפרוייקט בישול יצירתי. כשאני מרגיש איכסה אני יכול להדליק סיגריה, להתקשר לאקסית, או לרדת על עצמי. או שאני יכול לבשל, לסדר את הבית, לעשות מדיטציה. שני הכיוונים הללו הן דרכים להתמיר את החוויה שלי מחוסר סדר לסדר. וזה לא שסיגריה זה רע ומדיטציה זה טוב תמיד. סיגריה יכולה להיות מה שמנחם אותך בזמן צמיחה נפשית מאתגרת שעליך לשאת בה, ומדיטציה יכולה להיות מה שמרגיע אותך בזמן שאתה נמצא בסביבה מרעילה שעדיף היה אם היית נחרד ומורד בה. אם כך, מה התוצאה שלפיה שופטים? האם הפעולה משרתת חיים/מוות, יצירה/הרס, הבנה/עיוורון, אמת/כזב? היות ובדוגמה של הסיגריה, דבר שמשרת הרס בקנה מידה אחד משרת יצירה בקנה מידה אחר, הייתי אומר שבעיניי השאלה היא באיזה קנה מידה ניתן למצוא חיוניות, או לחלופין, האם ניתן להגיע להלימה בחיוניות בין קנה מידה שונים. פעולה המבטאת חיוניות בהלימה בקנה מידה שונים יכולה להיות הפקת המשמעות עצמה. מקנה מידה רחב כגון משמעות הקיום האנושי, דרך קנה מידה בינוני כמו משמעות חייו של הפרט, ועד למשמעות של אירוע ספציפי בחיי אותו אדם.
למי שרוצה לקרוא עוד מצורף פה פוסט ישן על האופן בו המטפל משמש כמתמר עבור המטופל, ובאמצעות רגשותיו המטפל מאפשר למטופל להסמיל חוויה:
http://orspsychoblog.blogspot.co.il/2013/07/bollas-transference-intuition.html
הנה שרבוט של גדר תיל שגם קצת נראית לי כמו דברים אחרים:
ג'יימס גליק מספר על מהפכת המידע. זה לא קל לספר על דבר שהוא ברור מאליו בתור מהפכה. זה כמו שקשה ללמד לרכוב על אופניים כי המלמד לא זוכר איך זה לא לדעת.
גליק מספר שמעט אחרי המצאת הטלפון והרבה לפני הפצתו ההמונית על ידי חברות הטלפון, רעיון הטלפון נתן השראה לחוואים אמריקאים להשתמש ברשתות הענפות של גדרות התיל שהם פרשו לאורך שטחיהם כדי לתקשר. ואכן בין סוף המאה ה19 לאמצע המאה העשרים, קואופרטיבים של חקלאים שיפרו מעט את ההולכה, שמו שפורפרות בקצוות הגדרות, העבירו דיווחי מזג אוויר, שינויים בעלויות התבואה, ורכילויות. הרבה לפני שהייתה רשת טלפון מבוזרת בפריפריה האמריקאית.
המטאפורה הזו של הפיכת גדר תיל לקו טלפון נראתה לי קשורה למה שעושים בטיפול. ההישג הכי גדול אינו להיפטר מהרפש של הנפש, אלא לדשן בו צמיחה חדשה. ההפרדות בין טוב לרע שאנחנו עושים בנפשנו כדי לשרוד, כמו חוסמי עורקים, מותמרות לסימנים שניתן לתקשר באמצעותם, ולחבר מחדש את החלקים שהופרדו.
**
לאורך החיים אנחנו לומדים להתמיר חוויות כאוטיות וכואבות לרעיונות בעלי משמעות וחיוניות. כמו שרעב יכול להפוך מחוויה קונקרטית של דעיכת החיים לפרוייקט בישול יצירתי. כשאני מרגיש איכסה אני יכול להדליק סיגריה, להתקשר לאקסית, או לרדת על עצמי. או שאני יכול לבשל, לסדר את הבית, לעשות מדיטציה. שני הכיוונים הללו הן דרכים להתמיר את החוויה שלי מחוסר סדר לסדר. וזה לא שסיגריה זה רע ומדיטציה זה טוב תמיד. סיגריה יכולה להיות מה שמנחם אותך בזמן צמיחה נפשית מאתגרת שעליך לשאת בה, ומדיטציה יכולה להיות מה שמרגיע אותך בזמן שאתה נמצא בסביבה מרעילה שעדיף היה אם היית נחרד ומורד בה. אם כך, מה התוצאה שלפיה שופטים? האם הפעולה משרתת חיים/מוות, יצירה/הרס, הבנה/עיוורון, אמת/כזב? היות ובדוגמה של הסיגריה, דבר שמשרת הרס בקנה מידה אחד משרת יצירה בקנה מידה אחר, הייתי אומר שבעיניי השאלה היא באיזה קנה מידה ניתן למצוא חיוניות, או לחלופין, האם ניתן להגיע להלימה בחיוניות בין קנה מידה שונים. פעולה המבטאת חיוניות בהלימה בקנה מידה שונים יכולה להיות הפקת המשמעות עצמה. מקנה מידה רחב כגון משמעות הקיום האנושי, דרך קנה מידה בינוני כמו משמעות חייו של הפרט, ועד למשמעות של אירוע ספציפי בחיי אותו אדם.
למי שרוצה לקרוא עוד מצורף פה פוסט ישן על האופן בו המטפל משמש כמתמר עבור המטופל, ובאמצעות רגשותיו המטפל מאפשר למטופל להסמיל חוויה:
http://orspsychoblog.blogspot.co.il/2013/07/bollas-transference-intuition.html
הנה שרבוט של גדר תיל שגם קצת נראית לי כמו דברים אחרים:
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה