יום שישי, 28 ביוני 2013

אתמול

אתמול היה יום ארוך. לא אכלתי בהפסקת צהריים. אני אדלג על מה שקרה במקום. הצלחתי לעשות את מה שהייתי צריך לעשות וגם לא להיפגע. איכשהו אני יוצר ראפור טוב עם טיפוסים כאלה. אני חושב שזה נובע מהביקורתיות שלי כלפי הסדר החברתי שאני מבין מה אנשים כאלה לא מבינים. אני מסביר להם איך להשיג את מה שהם רוצים בדרך המקובלת חברתית. אולי גם מהקושי שלי להיות בעמדת סמכות, הם רואים שאני לא נהנה מהכוח שלי, אז הם פחות נלהבים להילחם בי. תוך כדי צחקתי, רק אחר כך רעדתי. שתיתי ואכלתי כמה חופנים של שקדים, הכנסתי את הבאה בתור. חשתי צורך להביע את התמיכה שלי בה באופן טיפה יותר אישי, חשבתי שאני צריך לשמור על מורכבות, להזכיר לה שהדברים לא שחור לבן, שלפעמים האנשים שפוגעים בנו פשוט לא מבינים או משהו כזה, ועדיין לאשר לה שאם היא מרגישה ככה אז זה מה שקשה. אחר כך השלמתי עבודת ניירת לקראת השבוע הבא, ויתרתי על הטרמפ המוקדם שלי הבייתה. אחרי כמה שעות תפסתי טרמפ די טוב דווקא. לא הייתי בטוח האם אני יכול לסמוך על הגיבוי של הממונים עליי. הוא הוריד אותי ליד כיכר רבין והייתי היפראקטיבי ועם בלגאן בבטן, אז אכלתי שווארמה בדבוש. זה נתן לבלגאן בבטן שם - שווארמה עם חריף ועמבה.

הלכתי למפגש השביעי והאחרון של מטריצת החלום החברתי. איחרתי בגלל השווארמה. היו הרבה חלומות על אונס, אחד המשתתפים אמר שהוא עוקב אחרי קבוצה בפייסבוק שבה נשים מעידות על הטרדה מינית שחוו לאורך חייהן. איפשהו בהמשך שיתפתי באסוציאציה למשפט "וכמה פעמים אמרת כן כדי שזה לא יהיה אונס?". בתגובה משתתף אחר שיתף בבדיחה שנזכר "הצלתי מישהי מאונס היום, שכנעתי אותה להגיד כן". היו הרבה דיבורים על מהגרים שחורים גם, לא רק בהקשר של אונס, ומשתתפת דתייה עם שביס אמרה אחר כך שהרגישה שכל הדיבור על זרים היה לגביה. אמרתי לה שהיא צודקת, שהיה בפינת החדר בחור עם טורבאן ומשקפי רייבאן שישב והמהם מעל עמדת דיג'יי לא מחוברת לחשמל, והוא נראה יותר נורמלי בפורום החברתי הזה מאשר היא. הצטערתי שהקבוצה הסתיימה. בשיחת צד, אחת המשתתפות שהפכה למנחה בפגישה הזו, אמרה לי שאולי אם זה בנפשי אז שאזום, אמרתי שאדבר עם היוזמים ואגיד שאני מוכן לעזור.

אחר כך פגשתי תיירת קנדית והלכנו ביחד לאירועי לילה שחור, שהוא האופוזיציה ללילה הלבן. היא אמרה שבטיול תגלית שוטפים לך את המוח, והיא מרגישה שניצלה את המערכת בשביל הטיול החינמי ושאחר כך היא הלכה לשטחים לבד, כדי לראות את הצד השני. הסברתי לה שעצם זה שהיא רואה מורכבות הופך אותה לשגרירה יותר טובה מאשר אלו שרק קיבלו את המסרים של הדוברים של משרד החוץ, שהעמדה הביקורתית שלה היא דרגה גבוה יותר של שטיפת המוח. המלצתי לה לראות תודה שעישנתם. הלכנו בשכונת שפירא וקצת איבדנו את הדרך.

הגענו והייתה מוזיקה מזרחית. המוכר מכר את הבירה מחוץ לחנות, כנראה שאסור היה לו למכור אותה. הדיג'יי מקפה גיברלטר נתן את המיקרופון למישהו שמוביל את מחאת השכונות, ואמר משהו על זה שהמסיבה נעצרה קודם לכן על ידי המשטרה, ואיך זה יכול להיות שברחובות יש נרקומנים וזונות ואלימות ואונס בכל פינה והמשטרה לא פועלת, ורק אותו עוצרים עשרה שוטרים כשהוא בא למסיבה קטנה בבית קפה קטן, אבל בסדר העיקר שהוא השתחרר ממעצר והוא חזר למסיבה. פגשתי את אתי, חברתי היקרה, שאלתי אותה, אם אני רוצה שהיא תהיה יותר חלק מהחיים שלי, מה אני צריך לעשות. היא נתנה לי כמה קצוות חוט אפשריים. רקדנו עד שזו הקנדית לדרכה הלכה. רכבתי הביתה בין המוני עם ישראל שבאו לחגוג בתל אביב בלילה הלבן, על מסלול האופניים. קראתי קצת בקבוצת פייסבוק ההיא על ההטרדות המיניות. הלכתי לישון. התחיל ב5:30 נגמר ב2:30.

ותודה ללני ברנסטין:




אין תגובות:

פרסום תגובה