יום ראשון, 31 במרץ 2019

מי אתה, בני?

אחד מהפוסטים הראשונים בבלוג הזה היה טיפול פסיכולוגי שריפא את המינגוויי מהטראומה שלו, ובלי הדיסוצאציה קצת נהרסה לו את היכולת לכתוב. הפעם כמעט בלי שום מידע ביוגרפי החלטתי להתמודד עם השאלה שכולם שואלים: מי זה גנץ בעצם-בעצם-ממש? -אז הנה לכם מנה חמה של פייק ניוז לספק את היצר:

פגישה ראשונה:
  • הגעתי אליך כי את גם יועצת ארגונית, יש לי הרבה אפשרויות עכשיו, אני לא יודע מה הכי נכון, אחרי כל כך הרבה שנים, אמנם מגוונות, אבל במקום אחד, חשבתי שכדאי לפתוח קצת את החשיבה..
  • וזה שאני פסיכולוגית קלינית? פנית גם בגלל זה?
  • כן, תראי… פשוט.. תלוי… כרגע זה לא השאלה, אני בעיקר שואל שאלות לגבי העתיד, מה הכי נכון, אבל נראה, אני לא סוגר לגבי זה את הדלת…
  • אתה די סוגר
  • לא נועל 
פגישה חמישית:
  • טוב סיפרתי לך כבר את ההיסטוריה שלי, מה עכשיו?
  • מה שבא לך
  • אין שאלות מנחות?
  • אנחנו שותקים ככה כי אין לך מה לומר?
  • יש אבל אני קצת מחכה למה שאתה תבחר 
  • נו תגידי, עדיף, תהיי ברורה, את מבינה מאיפה אני בא נכון? תהיי ברורה, אל תשגעי אותי...
  • טוב… זה נחלק לשלושה חלקים,
  • חח
  • אחת…: לזהות ביחד את המוטיבציות החזקות שלך, אולי כאלו ששמת בצד בתקופה ארוכה של שירות במסגרת הצבאית כחייל, אולי חייל רב פריבילגיות אבל בסופו של דבר חייל, ולשאול מה נכון לך עצמך, בלי תלות ברצונותיהם של אחרים, ובאמת זה תהליך יותר ברור, יהיו שאלות מנחות ויהיו תשובות, ונעשה אופטימיזציה של הבחירה קדימה לפי המוטיבציות והערכים שנזהה, שתיים, ואני חושבת שאופציה אחת תוביל לכאן אם נרצה או לא...: אפשר לחקור את לב המאפלייה, את המקום בנפש שלך שמלא בחוסר וודאות, חוסר אונים, משאלות בסיסיות, וגם כעס, בעיקר כעס אני מרגישה אצלך, בני… אבל לא צריך לפחד, זה לא אינסופי, וזה אגב המסלול המומלץ מבחינתי. ושלוש, טוב המצאתי שיש שלוש בשביל הבדיחה על הצבא, אבל: אפשר לברר למה בכלל אתה מנסה להתחיל דף חדש ולא רוצה לקחת באמת מקום לחקור את עצמך, ו…. תסלח לי שאני קופצת קדימה, אבל, לשים את עצמך במרכז בני, מה כל כך רע בזה?
  • פתאום כשדיברת ריחפתי קצת… סליחה… 
  • זה טוב, תמשיך
  • לא לא, תחזרי על הבחירות
  • כן כן, מה זה מזכיר לך, בחירות....
  • סתם עצב
  • עצב? זה מזכיר לך משהו ספציפי, סיפור שאתה נזכר בו?
  • לא משהו ספציפי בכלל… זה תחושה שבאה לי יותר ויותר… כאילו זו תחושה מסוכנת ואני קופץ על הרימון, חלק ממני נשאר שם להתפוצץ, חלק ממשיך הלאה, מסתכל קדימה… על מה שצריך לעשות...
  • אתה יודע בני, זה ממש לא סתם, היכולת שלך לדבר על חלקים שונים בעצמך, זה נשמע שיש לך הרבה מודעות פנימה.
  • רגיש...
  • כן
  • חלש...
  • ככה זה מרגיש?
  • כבר הרבה שנים שאני מסתובב בחצר בית ספר מלאה בריונים, אז כן...
  • אנחנו צריכים לעצור
  • מה ככה אין איזה טיפים וטריקים?
  • מה?
  • עצות מה לעשות השבוע?
  • מה שבא לך
  • טוב, אני אחשוב על זה… להשתחרר...
  • יופי
פגישה עשירית
  • פשוט לא אכפת לי בעבודה, עלק הייטק, אני לא שם...
  • מה
  • אני סתם בפלאפון כל היום, אינסטגרם, יש לי חשבון בדוי, קונה דברים באמזון שאני לא צריך, את רוצה לדעת איזה דבר דבילי קניתי אתמול?
  • אתה רוצה שאני אדע?
  • סתם חשבתי שאני פותח פה הכל
  • לא מה שאתה לא רוצה
  • אנחנו בעידן פוסט פרטיות, הכל בחוץ, זה מה שאת מבקשת ממני לא?
  • הדבר הכי בסיסי שאני מבטיחה לך זה שאני לא מוציאה שומדבר מכאן, אני מחוייבת לסודיות לפי חוק. אבל זה הפחד? שדברים ידלפו?
  • אני כל הזמן חושב על זה שהפסקתי להוציא את הבטריה מהמכשיר כמה זמן אחרי השירות… שיכולים לצלם אותי בשירותים…
  • תמשיך
  • מצד אחד נחמד לי להיות אדם פרטי, שלאף אחד לא אכפת מה הוא עושה, האקונה מטאטה, יצאתי מהלופ של האחריות הכבדה, מצד שני נורא חסר לי הקטע הזה של לדעת כל מה שקורה בחדרי חדרים… הקטע הזה עם להסתכל על גנרלים בדימוס בשירותים, אני עשיתי את זה לאוייבים שלנו… לא אני, המוסד והשבכ, אבל אני נהניתי יחד איתם סביב שולחן דיונים לצחוק על הרגעים הכי אינטימיים של האנשים האלה.. פאתטיים... רוצחים קראנו להם, אז זה בסדר? פתאום אני מרגיש שאולי גם אני… שגם אני… תגידי… 
  • רוצח?
  • אני לא רואה את זה ככה…
  • פאתטי?
  • לא!
  • בני סליחה על המילים הקשות, אבל אני מרגישה שכבר הרבה זמן אנחנו סובבים סביב איזה משהו, שאתה מחכה לאישור ממני לפתוח… זה בסדר, אני לא חושבת שאתה רוצח, אני לא חושבת שאתה פאתטי, קדימה, תרשה לעצמך להיות בנאדם, דבר…
  • ...
  • נגמר לנו הזמן לא?
  • כן

פגישה חמש עשרה:
  • קיבלתי ציפרלקס מהרופא משפחה
  • וואלה
  • הוא עבר על הכל, אין לי אנמיה, בלוטת התריס, מחלת הנשיקה, אגב הוא אומר שהטסטוסטרון אפילו יותר גבוה מהרגיל, שזה הרי יורד עם הגיל…
  • אז זה לא הגיל, זה לא הגוף, אולי זה מחסור בציפרלקס?
  • את חושבת שאני צריך לקחת?
  • איך אתה מדמיין שזה יעזור?
  • אני לא יכול לנסות משהו סתם?
  • אתה רוצה את האישור שלי שזה סתם? אתה לא בטוח…
  • די נו, האישור שלך, הביטוי הזה שחוק, עם כל הכבוד, בלי להוריד מערכך, זה מזכיר לי לחכות לאישור מהרמטכ"ל או מראש הממשלה לאיזו פעולה צבאית, לחלץ לא לחלץ, להיכנס לא להיכנס, עם כל הכבוד, יצאתי מהמקום הזה…
  • חלק ממך יצא, חלק עדיין שם
  • ביקשת שאני ארשום חלומות.
  • כן
  • חלמתי הלילה, זה רק חלק מזה, התעוררתי מזועזע, אבל בלי כל הפרטים
  • כן, תספר
  • חלמתי שאני איכשהו חבר של נתניהו, ביבי, משחקים גולף ביחד בקיסריה, מעשנים סיגרים, שותים מימוסות על הדשא, ואז בא אלי פתאום רבין וטופח לי על השכם ואומר לי, בני, ברוך הבא למועדון, ואני נורא מופתע שהוא שם, כי חשבתי שהוא מת, ואז תורו של רבין, הוא לוקח מחבט, אין לי מושג בגולף אבל כנראה שזה היה מחבט נורא גדול, והוא נותן מכה שעושה בור באדמה, ואני נופל לתוך הבור, ונורא עצוב לי, כי אני בעצם מבין איזה משהו על פוליטיקה, ואני מנסה לזכור את זה, ושכחתי מה זה כשהתעוררתי…. רק נשארתי עם התחושה המוזרה הזו של מה רבין וביבי עושים ביחד, ולמה אני נופל לבור…
  • וואו זה חלום-חלום
  • מה זה אומר?
  • לא יודעת, אנחנו קצת לקראת סיום הפגישה, קרה משהו אתמול שאולי מזכיר את החלום?
  • היה… עומדת לצאת כתבה על המסיבת פרישה שלי מהצבא, שעלתה המון, לא ידעתי, כאילו בגל הביקורת על הבזבזנות של נתניהו, זה לא נראה טוב…
  • אתה יודע, אני חושבת על המשאלה לקחת ציפרלקס, אולי ככה לחלץ את עצמך מאיזשהו בור, רצית לעבוד בהייטק, לגזור קופון, לשחק עם האליטה במשחק שלהם, אפילו שאתה לא מבין בו… 
  • כן… 
  • ...
  • אני לא יודע למה בא לי לבכות פתאום...
  • אם תיקח ציפרלקס כנראה שלא תדע למה, שים את התרופות בצד, אם תצטרך באמת הן עדיין שם, אתה לא חייב להילחם על תפקוד כרגע, אתה כבר לא חייל… 
  • הבור בחלום… זה מזכיר לי את כל הטקסים והניחומי אבלים, כמה אנשים שקברתי לאורך הדרך, משני הצדדים האמת, חיילים שלנו, ילדים שראיתי את ההורים שלהם שבורים מעתה והלאה, גם גיבורים וגם סתם בתאונות אימונים של הצבא, וגם מחבלים שאני גאה בחיסול שלהם, אבל אחר כך לראות נגיד את המשפחה יוצאת מבית שהורסים זה כבר יותר קשה, אפשר להבין שבלי צעדים קשים אין הרתעה, אבל כאילו אנחנו קוברים לצידם גם את היכולת לבחור אחרת… הלופ הזה לא נגמר… לא עומד להיגמר, אם תשאלי אותי גם עוד עשרים שנה… אבל בחייאת שייגמר עוד עשרים שנה, אחרת למה כל המתים… בשביל מה מקריבים? מה הטעם בעוד ועוד ועוד סבבים, המחיר הוא בהתנתקות מבפנים, של… של… היכולת להיות בני אדם… 
  • אבל בני, זה נאום מדיני יפה וזה, אולי בגלל זה רבין הופיע לך בחלום, אבל איפה המקום שלך בכל זה?
  • לא נגמר לנו הזמן כבר?
  • אתה תמיד בוחר מתי לחתוך….
  • כן, אה? מדיניות העמימות...
  • נפגש בשבוע הבא?
  • כן
  • להתראות

פגישה עשרים:
  • דיברתי עם אהוד ברק השבוע. הייתי אצלו במגדל, הבנאדם יותר טחון בכסף מביבי, אני כבר לא זוכר מה אמרו עליו איך הוא בדיוק השיג את הכסף הזה. אבל הוא עובד חזק להישאר בעניינים מבחינה פוליטית. לא ברור לי מה האינטרס שלו. את מדברת עם אחד כזה, את משתכרת מהניתוחים האסטרטגיים והניסיון, הוא אינטיליגנט, אבל תמיד אני נזכר כמה הוא יהיר, ולא לקנות יותר מדי ממנו, ממה שהוא מנסה למכור. זה כמו עם ביבי. לוליינים שלוקחים אותך איתם, גבוה וגבוה וגבוה יותר, ואתה נהנה מהעלייה, מאוויר הפסגות, עד שאתה כבר לא מבין לאן הגעתם, ואיך יורדים. עשיתי לעצמי חוק פנימי עם ביבי, שאחר כך עם אהוד ברק עזר לי לשים לב מה קורה בשיחה... כשאני מפסיק להבין על מה לעזאזל מדובר, ואיך כזה דבר יכול לקרות, להתממש, כל מיני תוכניות מרחיקות לכת, אני לא מפחד להיות פחות אינליגנט מהם, ושואל שאלת תם כזה, של המלך הוא עירום, סליחה, מאיפה הבאת את כל זה? מהראש שלך? -ואיך יודעים שהצלחת לזהות בלוף של שרלטן? כי הם מחייכים בידידותיות כאילו גם הם טמבלים שלא יודעים על מה הם מדברים, והם לא ניסו למכור לך, למכור אותך…
  • בני… יש לך חלום?
  • הלילה חלמתי שאני עובד בקיבוץ כזה עם חולצה כחולה של הנוער העובד, אבל אני חורש את האדמה עם מחרשה נורא מוזרה, כאילו משהו מהעלייה הראשונה כזה שלא מסתדר לי, משהו שרואים בתצוגות בקיבוץ ואתה מרחם על החלוצים שהיו שם… 
  • זה החלום?
  • לא, אז אני חורש, והמחרשה לא מסתדרת לי, כל פעם שאני מנסה לעשות כזה תלם ישר, הופ הוא הולך הצידה, סוטה ימינה ושמאלה, ואני כזה, זין, מה אני אמור לעשות, איך שומרים על האמצע בלי כל הזמן לזגזג, ואז, תקשיבי לזה, אני קולט שיש אבנים באדמה שבעצם מגינות עליה, כאילו האבנים שם בכוונה והן מזיזות לי את החרשה כל הזמן, ושכל חריץ שאני עושה לשדה הזה שאני חורש, הוא בעצם פוצע את האדמה, ואז עצוב לי על האדמה, היא פתאום מרגישה לי חיה, ואני רוצה לדאוג לה, זהו ואז התעוררתי וחשבתי מה זה אומר, שאולי אני צריך להיות טבעוני או משהו כזה, אבל זה לא הגיוני, כי טבעונים אוכלים ירקות משדה כמו בחלום, אבל זה היה התחושה, שאני צריך להגן על משהו אבל לא בכוח, יעני לא כמו שהייתי חושב על לפתור בעיות בצבא, פה זה יותר בא לי להשתטח על האדמה ולהרגיש אותה חיה… וזה לא לקפוץ על רימון זה יותר כמו לכסות מישהו שאתה אוהב בגוף שלך...
  • זה נשמע כמו תחושה חדשה… החלום מזכיר לך משהו שקרה אתמול אולי?
  • את הפגישה עם אהוד ברק, חשבתי איך הוא חורש מזימות, הוא כל הזמן פמפם לי, לא ימין ולא שמאל, הוא רוצה שאני ארוץ למשהו בפוליטיקה, בעבודה, במפלגה חדשה, אמרתי לו לא. 
  • והשומר הצעיר מזכיר לך משהו?
  • הנוער העובד… זה… מזכיר לי את הבית ספר שדה בכפר הירוק, לא הייתי משהו שם, לא מצטיין, לא הכי גאה בפרק ההוא בחיי…
  • שוב אני מרגישה שאתה מנסה לחתוך איזה חיבור להיסטוריה שלך, לרצף הסיבתיות שהוביל אותך לאן שאתה… אם אתה רוצה לשים את עצמך במרכז, אולי כמו שהחלום מבקש ממך, אתה צריך להיישיר מבט גם לדברים הלא נעימים שהיית מעדיף למחוק… דברים שגורמים לך אולי להרגיש שאתה לא רק הטוב בסיפור הזה… מה היה בכפר הירוק?
  • מלא דברים. אבל אני עסוק נורא בדבר אחד שאני דווקא לא זוכר. מי טו... 
  • אה טו, בני?
  • תנועת מי טו. לפני כמה ימים מישהו בכנס ניגש אליי, קצת נראה מוזר, וסיפר לי שהוא מכיר אותי מהכפר הירוק ושחשפתי את עצמי בפני אחותו, לא יודע. אבל הוא כעס בקטע לא ברור, פתאום הוא ערער אותי, התחלתי לשאול את עצמי אם זה אני או לא אני. עכשיו אני רמטכ"ל פורש, דמות ציבורית, מייחסים לי הרבה כוח, הרבה דברים, כמו שלאנשים יש תחושה שהם מכירים סלבים לפעמים ככה יוצרים איתי קשר שלא מתאים לי לא קשור אלי, אז ניסיתי להיות מנומס המשכתי הלאה. 
  • אתה עסוק בחשיפה, בלהיות אובייקט למבט חיצוני, במי אתה פוגע, בשמירה על נימוס, איך אתה משרת את המזימות הפוליטיות של ברק, ואיך אתה חלק מתהליכים חברתיים, אבל שני מקומות שבהם הרגשתי אותך, זה כשדיברת על גבול האינטליגנציה שלך כגבול ששומר עליך מול להטוטים מסוכנים, וכשדיברת על האכפתיות לגבי האדמה והאפשרות לפתרון בלי כוח, אולי עדיף לומר, לא כוחני…אה ועוד מקום, אולי כשדיברת על המרחק שלך מהחלוצים האידיאולוגים שהיו מוכנים לכבוש את האדמה בזיעתם ובדמם… 
  • את נשמעת כמו אשתי, עם כל הדיבורי שמאל שלה… עדיף שנרד מפוליטיקה… סתם חלום...
  • הלוואי והייתי מדברת על משהו מדיני או פוליטי, אני מדברת עליך, על השאלה המתמדת ביננו, מי אתה, שאולי מתחילה בשאלה מי אתה לא…
  • הופ קפץ לי הפיוז נראה לי שגם את מסבכת לי דברים…
  • אולי זה מטאפורי מדי… אני יכולה...
  • אין לי בעיה עם מטאפורות, והאמת גם עם איך שאני נתפס אני בסדר זה התפקיד שלי, לא רק בצבא גם ברחוב עכשיו ניגשים אלי ומצפים ממני למשהו וזה בסדר זה חלק מהמחיר שאני משלם על הפסגות שכבשתי. את לא קולטת שאני חייל, באמת חייל. לא סתם חייל שמדוכא והולך לשוברים שתיקה וכאלה. אני באמת בנוי על התפקיד הזה, של להתקדם הלאה, לחשוב תמיד איפה יש פתח להתקדמות, לא להתעסק במחיר שאני משלם, לא להתעסק בשאלות מוסריות גדולות מדי כשאני באמצע משימה, ואם צריך להקריב את עצמי או את החיילים שאיתי אני אעשה את זה, לא בטיפשות, ברור שצריך לפחד ולהרגיש כל אבדן, לשמור על אינטגרטי גם במחיר של לוותר על הרבה דברים, אבל אני שומר על גבולות כי זה התפקיד שלי. 
  • אוקיי…
  • וחשבתי להפסיק את הטיפול.
  • עצבנתי אותך.
  • לא זה לא בדיוק זה, כאילו כן, עצבנת אותי, אבל זה לא העניין, אולי אני אחזור מתישהו, פשוט בא לי לעשות משהו משוגע, וכדאי שלא נדבר על זה כדי שאני לא אתחרט…
  • אוקיי, אז...
  • אני אשלם בביט
  • בסדר, בהצלחה
  • תודה

Image result for ‫בני גנץ‬‎

אין תגובות:

פרסום תגובה