הייתי היום בכנס של מכון מגיד לפסיכותרפיה, שעסק ב3 גישות עדכניות בטיפול בהפרעת אישיות גבולית (BPD). להלן סיכום המבואות לכנס (הערות שלי בסוגריים).
(הפרעת אישיות גבולית היא מונח שטעון בהרבה מאוד ביקורת. קודם כל מדובר בהפרעת אישיות, ויש בזה משהו שיפוטי מהותני שאומר שככה האדם. גם בגלל שיש בלבול בין רמת ארגון גבולית המשותפת לכל הפרעות האישיות מבחינת שימוש רב בפיצולים כמנגנון הגנה, לבין קווי האישיות הגבוליים המתאפינים באופי הפכפך-מרקוריאלי וחוסר יציבות במערכות יחסים. בגלל שיש קומורבידיות עם טראומה וחפיפה עם טראומה מורכבת. בגלל שיש הטייה מגדרית חזקה, כשיותר נשים מאובחנות כגבוליות בעוד שעבור גברים יותר נפוץ להיות נרקיסיסטים. בגלל שלפעמים האבחנה ניתנת רק כדי לפטור את המטפל מאחריות. בגלל שלפעמים זה משמש אנשים כמו לומר "מעצבנת" בשפה פסיכיאטרית סטרילית. למרות כל זאת, הכנס הזה מביא גישה אחרת לגמרי, בלתי שיפוטית, ממוקדת בגורמים ייחודיים להפרעה, ומוכוונת טיפול. ומאז הכנס הזה אני מוצא באבחנה בורדרליין שימוש קליני חיובי. אני ממליץ לקרוא את הפוסטים העוקבים גם כן, אליהם אני מפנה בסוף הפוסט הזה).
מבוא של ד"ר ענת אספלר רוזנבוים:
- אמירה מוכרת (בפרפראזה לוויניקוט על אנליזה תלותית) "אל תטפל ביותר מBPD אחת בבת אחת בקליניקה שלך". כאמירה שמבטאת את הקושי להחזיק מטופלים עם הפרעה מטלטלת זו.
- בDSM V יש סוגייה במחלוקת - האם מדובר בקטגוריה מובחנת מהפרעות אישיות אחרות או שזה מימד של הפרעות אחרות.
- עלתה גם שאלה האם יש טעם באבחנה שבעבר לא היה לה טיפול, אולם היום דווקא הוצגו מספר גישות אפקטיביות.
מבוא של ד"ר פרי הופמן:
- זוהי הפרעה שניתן להחלים ממנה לאחרונה - לא רק בהבשלה (אחרי גיל 30 כשהרגשות מתמתנים), אלא גם בטיפול, בעוד שאבחנות אחרות הן כרוניות יותר
- ארגון NEA BPD מרכז נושא זה ומארגן כנסים, ובאתר שלהם יש הרצאות מוקלטות וחומרים נוספים למטפלים.
- יש סטיגמה שלילית להפרעה (בקרב מטפלים) אך יש שיטה ברורה לטיפול, ולאחרונה אף מאחלת למטופלים שזה מה שיש להם (איחול הרע במיעוטו, פועל יותר טוב ביידיש).
הצגה של ד"ר אילן דיאמנט (שלימד אותי דיאגנוסטיקה ובגללו בעצם הגעתי לכנס):
- הכנס מנסה לגשר בין TFP MBT וDBT
מבוא בנושא BPD של ד"ר קן סילק:
תיאורים:
- ההפרעה מתוארת מאז שנות השלושים כגבול בין נוירוזה ופסיכוזה (מטאפורה של מבנה או בית שבנוי בצורה מבולגנת ותמיד יהיו בו משברים כשהשירותים באמצע הסלון... לעומת ארגון נוירוטי בו אולי שולחן העבודה בסלון וצריך להגיע למודעות לקונפליקט הזה ולהסדיר מתי עובדים ומתי מארחים... לעומת ארגון פסיכוטי בו חסרה תקרה ואין ביוב פועל)
- מאופיינת בגלישות פסיכוטיות שניתנות להכלה (מטאפורה של מילקשייק עם גושים, טחינה שלא מעורבבת דיה, ויש בה גושים פסיכוטיים שלעיתים צצים)
- מתוארת כאישיות "as if", כמו "סכיזופרניה מרפאתית" (לעומת אישפוזית).
- Frosch 1964: מתאר זאת כאישיות פסיכוטית (psychotic character לעומת psychotic episode), החוויה היא פסיכוטית אך אין אובדן של בוחן מציאות.
המשגות ראשונות:
- השאלה אם מדובר בהפרעה קוגניטיבית, הפרעת חשיבה, או בהפעה של ויסות רגשות? תחילה התייחסו יותר להפרעות הקוגנטיביות, בשנות ה60 עד ה80 שאלו יותר לגבי הפרעות רגשיות, כיום ברור שישנה הדדיות בין רגש וחשיבה, והזנה הדוקה של גורמים זה בזה.
- שמיטנגרם: מתאר יציבות של אי יציבות. תמיד יהיה משבר אצל בורדרליין, כל הזמן מכבים שריפות בטיפול, ואין עבודה אנליטית בין לבין. אולם כשמכירים על אי היציבות כשגרה, ולא מתמקדים במשבר הנוכחי, יש עבודה על רגולציית רגשות. יש ניסיון לתת פרספקטיבה לשינוי הפאזות (התחושה שכל רגע הרגשות יכולים להתהפך מפאזה עולה ליורדת).
- טיפול מובנה שומר לפחות על יציבות המטפל מול המטופל הכאוטי. "אי אפשר שיהיו שני אנשים כאוטיים בחדר".
- קרנברג 1967: לבורדרליין אין חוויית עצמי יציבה, ולכן קשה שתהיה חוויה יציבה של אחרים. סילק מתבדח שכך זה אצל כולנו מול קרובי משפחה כשאנחנו בלחץ וקשה לשמור על יחסי אובייקט תקינים, ומזל שזה פחות ככה בעבודה שם אנחנו מתפקדים טיפה יותר טובה (בתקווה)
גרינקר 1967: קטלג 4 קבוצות של בורדרליין, כיום מזהים בעיקר 2 מתוכן.
אבחנה DSMית:
- סילק ייעץ לוועדה של הDSM V על הפרעות אישיות. המומחים לא הסתדרו ביניהם אז קראו לו. הוא צוחק על כך שזה כמו בד"ר סטריינג'לאב שאומרים ש"you can't fight in here , this is the war room!"- מדברים על אישיות מסוכסכות ומסוכסכים בעצמם.
גונדרסון וסינגר ב1975: בנו ראיון אבחוני לBPD, סילק בדק מהימנותו. ב1980 הכניסו BPD לDSM III. היו ספקות לגבי טוהר האבחנה (תוקף מבחין). סילק מתבדח שאלו "angel dancing on the head of the pig", כלומר, שאם אתה רואה בורדרליין אתה יודע שזה זה, וכל הוויכוחים הם תיאורטיים מנותקים מהחוש הקליני הברור. הוא אומר שנכון היה להכניס את האבחנה לDSM בעיניו, כי רק מאז היה לה שם, והמחקרים התחילו להעשיר את ההבנה שלנו לגביה.
- הייתה אבחנה מבדלת בין בורדרליין והפרעת אישיות סכיזוטיפלית. בוב ספיצר 1979 מבחין ביניהן. א]חזןדה ]סחכןוחץ קתרה מכךךץ (תעריכו, זו הקלדה עיוורת, הכוונה ל:"אפיזודה פסיכוטית קצרה שהייתה") בDSM III תחת הפרעת אישיות סכיזוטיפאלית, אך בגירסה המהודרת DSM III-R אפיוזדה פסיכוטית קצרה עוברת להפרעת אישיות בורדרליין. ואז מקום חפיפה של 75% בין האבחנות יורדים ל15% חפיפה, והטוהר עלה.
- הקריטריונים של גנדרסון וסינגר נשמרו בגדול - אפקט אינטנסיבי מדוכא או עויין, התנהגות אימפולסיבית, רגשות כרוניים של ריקנות, חשיבה רופפת במבחנים לא מובנים כמו ברורשך (למעשה היו רק 6 מחקרים שהצביעו על כך וכולם מצטטים אותם כי זה נשמע הגיוני, וסילק מציע לבחון BPD ברורשך כי זה בעצם תחום מעניין שכולם רוצים לצטט אבל אין עליו מחקר רב בעצם), ועוד כמה קריטריונים. הקריטריונים נשמרו בצורה דומה גם בDSM IV-TR.
- בDSM V הייתה המלצה של הוועדה למעבר לתפיסה מימדית, שסילק צופה שתיושם תוך עשור לאחר השלמת מחקר בנושא לצורך וולידציה של המלצות המומחים (ההמלצות אינן בגרסא שאושרה, אלא בפרק השלישי של המהדורה שנתון לבחינה נוספת לפני אישור).
- סילק מסנן מתחת לשפם שהיו גם כוחות פוליטיים אימתניים שמנעו מאישור ההמלצות (פעם בדקתי את זה והבנתי שיש חשש שמאובחנים נוכחיים יאבדו זכויות ביטוח, או שיהיו הכרות ביטוחיות ביותר מדי אנשים, וכו').
DSM V-
- מתאר שהפרעות אישיות קשורות באיך שאנחנו תופסים את עצמנו ואת אחרים באופן יציב, ביכולתנו לחתור באופן עקבי אחרי מטרות בחיים, יכולת לאמפתיה ומוכרבות ביחסים בין אישניים, אינטגרציה של סתירות ביחסים ופשרות מול המציאות.
- לאחר הגדרת הפרעת אישיות, הקריטריונים של BPD הם די דומים לאלו של DSM IV-TR, ויש טיפוסים שונים. במקום לקרוא לקריטריונים קריטריונים, קוראים להם דומיינים (יעני דגשים).
קלינית:
- סילק אומר שלא משנה איך נקרא לזה - מרגישים את זה בחדר. "אם אחרי 5 דקות אתה רוצה לרצוח את המטופל או שהתאהבת ואתה רוצה להתחתן איתו - זה בורדרליין". (הוא מדגיש שהמגדר לא משנה).
- מטרת הטיפול המובנה היא להתמודד עם הדילמה (לרצוח את המטופל או לברוח להתחתן איתו)
- חובה על המטפל להיות בקבוצת הדרכה/התייעצות כנה. אי אפשר לעבוד לבד מול מטופלים אלו. חייבים מישהו לפרוק איתו. הוא מספר על קולגה שמתקשרת אליו לספר "המטופלת שלי לקחה מנת יתר של כדורים נגד דיכאון, אני שונאת אותה, נמאס לי ממנה כפויית טובה כמה שעות שהשקעתי להרגיע אותה שבוע שעבר, שתשגע מטפל אחר זהו היא לא חוזרת אלי!!" חייבים להיות מסוגלים לפרוק את הרגשות הללו, זה חלק מהניהול הרגשי של המטפל. אחרי שפרקה, יכלה המטפלת להחזיר את האחריות, וכששאל אותה מה תעשה אמרה "אדבר איתה על זה ואראה מה גרם לה לעשות את זה".
- לא משנה איך נכיר או לא נכיר בהפרעה זו, אלו אנשים שקיימים ויודעים לתאר באופן ייחודי את כאבם באופן אמיתי ולא מניפולטיבי. "הם עושים כמיטב יכולתם" הוא הניסוח של גישת DBT. זו עמדת חמלה שמקלה על המטפל להתחבר לכאבם.
המלצות לטיפול:
- (GPM (good psychiatric management: יש רק רמזים לכיוון טיפולי ועדיין לא ברור כיצד לטפל, אך יש אפשרות לאזן לעיתים.
- CBT
- STEPPS - אדאון לטיפולים קיימים. גישה לפתרון בעיות.
- פסיכואדוקשיין והדרכה משפחתית: האבחנה צריכה להיות שימושית ולא רק עלבון. המטפל צריך להיות מסוגל להגיד למטופל בכנות מה יש לו. ככה המטופל יודע שהוא לא סתם מדוכא מאז שנולד, 40 שנה של דיכאון וסבל זה לא MDD (דיכאון מאז'ורי) אלא BPD.
מחקר עדכני:
- 75% מהמאובחנים הם נשים. BPD הם רבע מהאוכלוסיה הטיפולית. 10% מהמאובחנים. 1-2% מהאוכלוסיה הכללית.
- לטיפול יש עלות ביטוחית גבוהה.
- יש טענה שיש בעיית סיפוק (אופיואידים) ובעיית אטצ'מנט (דיטצ'מנט בעצם, אוקסיטוצין).
- כ50% מועבר בין דורית. אולי גנים ואולי סביבה הורית, סילק ממליץ שייהיו לך גם גנים טובים וגם מזל טוב כדי להימנע מההפרעה.
- נטייה לקשיי רגולציה רגשית מול סביבה שלא נותנת ולידציה לרגשות. כלומר אלו אנשים עם תגובה רגשית שונה לאירועים, שהסביבה התקשתה לסייע להם להתמודד עם רגשותיהם.
הפרכת מיתוסים:
- מתנגדים לטיפול - בעצם מחפשים טיפול ומסוגלים לשתף
- תוקפניים וחסרי כבוד למטפל - בעצם מתקשים ברגולציה ואינטימיות, ולא מצפים לוולידציה של רגשותיהם.
- מאיימים באובדנות ולא ניתנים להכלה - בעצם יש טיפול שמכיל הרסנות, יש צורך בניהול הטיפול (management) אחרת אי אפשר לטפל בהם. חייבים לווסת את הכאוס כדי שיוכלו בכלל לשבת בטיפול.
- רק מומחים לנושא יכולים לטפל היטב - דווקא יש פרוטוקולים פשוטים
לקראת העתיד:
- "בריין ווש" - ספר של סאלי סארטלו לפיו מחקרי דימות עדכניים טוענים שמצאו איברים מוחיים שעושים כל מיני דברים כמו אהבה וכו', אבל אנחנו עוד רחוקים מכל מאוד.. יש מקום לשיפור..
- טיפול גנטי - להבין מי יגיב לאילו תרופות
- הפחתת הסטיגמה
- שיפור הפרקטיקות
הערותיי:
הכיבוד בבוקר היה בסדר, קרואסונים, קפה מגורען בהקפאה... בפוסטים הבאים אעלה תמונות של הכיבוד בצהריים שהיה פיצוצי!!!!
הנה השיר שרץ לי בראש בתחילת הכנס בריפיט אינסופי:
הפוסט הבא הוא על טיפול בגישת DBT בהפרעת אישיות גבולית!!
הפוסט אחריו על טיפול בגישת TFP בהפרעת אישיות גבולית!!!
והפוסט שאחריו הוא על טיפול בגישת MBT בהפרעת אישיות (ניחשתם נכון) גבולית!
(הפרעת אישיות גבולית היא מונח שטעון בהרבה מאוד ביקורת. קודם כל מדובר בהפרעת אישיות, ויש בזה משהו שיפוטי מהותני שאומר שככה האדם. גם בגלל שיש בלבול בין רמת ארגון גבולית המשותפת לכל הפרעות האישיות מבחינת שימוש רב בפיצולים כמנגנון הגנה, לבין קווי האישיות הגבוליים המתאפינים באופי הפכפך-מרקוריאלי וחוסר יציבות במערכות יחסים. בגלל שיש קומורבידיות עם טראומה וחפיפה עם טראומה מורכבת. בגלל שיש הטייה מגדרית חזקה, כשיותר נשים מאובחנות כגבוליות בעוד שעבור גברים יותר נפוץ להיות נרקיסיסטים. בגלל שלפעמים האבחנה ניתנת רק כדי לפטור את המטפל מאחריות. בגלל שלפעמים זה משמש אנשים כמו לומר "מעצבנת" בשפה פסיכיאטרית סטרילית. למרות כל זאת, הכנס הזה מביא גישה אחרת לגמרי, בלתי שיפוטית, ממוקדת בגורמים ייחודיים להפרעה, ומוכוונת טיפול. ומאז הכנס הזה אני מוצא באבחנה בורדרליין שימוש קליני חיובי. אני ממליץ לקרוא את הפוסטים העוקבים גם כן, אליהם אני מפנה בסוף הפוסט הזה).
מבוא של ד"ר ענת אספלר רוזנבוים:
- אמירה מוכרת (בפרפראזה לוויניקוט על אנליזה תלותית) "אל תטפל ביותר מBPD אחת בבת אחת בקליניקה שלך". כאמירה שמבטאת את הקושי להחזיק מטופלים עם הפרעה מטלטלת זו.
- בDSM V יש סוגייה במחלוקת - האם מדובר בקטגוריה מובחנת מהפרעות אישיות אחרות או שזה מימד של הפרעות אחרות.
- עלתה גם שאלה האם יש טעם באבחנה שבעבר לא היה לה טיפול, אולם היום דווקא הוצגו מספר גישות אפקטיביות.
מבוא של ד"ר פרי הופמן:
- זוהי הפרעה שניתן להחלים ממנה לאחרונה - לא רק בהבשלה (אחרי גיל 30 כשהרגשות מתמתנים), אלא גם בטיפול, בעוד שאבחנות אחרות הן כרוניות יותר
- ארגון NEA BPD מרכז נושא זה ומארגן כנסים, ובאתר שלהם יש הרצאות מוקלטות וחומרים נוספים למטפלים.
- יש סטיגמה שלילית להפרעה (בקרב מטפלים) אך יש שיטה ברורה לטיפול, ולאחרונה אף מאחלת למטופלים שזה מה שיש להם (איחול הרע במיעוטו, פועל יותר טוב ביידיש).
הצגה של ד"ר אילן דיאמנט (שלימד אותי דיאגנוסטיקה ובגללו בעצם הגעתי לכנס):
- הכנס מנסה לגשר בין TFP MBT וDBT
מבוא בנושא BPD של ד"ר קן סילק:
- ההפרעה מתוארת מאז שנות השלושים כגבול בין נוירוזה ופסיכוזה (מטאפורה של מבנה או בית שבנוי בצורה מבולגנת ותמיד יהיו בו משברים כשהשירותים באמצע הסלון... לעומת ארגון נוירוטי בו אולי שולחן העבודה בסלון וצריך להגיע למודעות לקונפליקט הזה ולהסדיר מתי עובדים ומתי מארחים... לעומת ארגון פסיכוטי בו חסרה תקרה ואין ביוב פועל)
- מאופיינת בגלישות פסיכוטיות שניתנות להכלה (מטאפורה של מילקשייק עם גושים, טחינה שלא מעורבבת דיה, ויש בה גושים פסיכוטיים שלעיתים צצים)
- מתוארת כאישיות "as if", כמו "סכיזופרניה מרפאתית" (לעומת אישפוזית).
- Frosch 1964: מתאר זאת כאישיות פסיכוטית (psychotic character לעומת psychotic episode), החוויה היא פסיכוטית אך אין אובדן של בוחן מציאות.
המשגות ראשונות:
- השאלה אם מדובר בהפרעה קוגניטיבית, הפרעת חשיבה, או בהפעה של ויסות רגשות? תחילה התייחסו יותר להפרעות הקוגנטיביות, בשנות ה60 עד ה80 שאלו יותר לגבי הפרעות רגשיות, כיום ברור שישנה הדדיות בין רגש וחשיבה, והזנה הדוקה של גורמים זה בזה.
- שמיטנגרם: מתאר יציבות של אי יציבות. תמיד יהיה משבר אצל בורדרליין, כל הזמן מכבים שריפות בטיפול, ואין עבודה אנליטית בין לבין. אולם כשמכירים על אי היציבות כשגרה, ולא מתמקדים במשבר הנוכחי, יש עבודה על רגולציית רגשות. יש ניסיון לתת פרספקטיבה לשינוי הפאזות (התחושה שכל רגע הרגשות יכולים להתהפך מפאזה עולה ליורדת).
- טיפול מובנה שומר לפחות על יציבות המטפל מול המטופל הכאוטי. "אי אפשר שיהיו שני אנשים כאוטיים בחדר".
- קרנברג 1967: לבורדרליין אין חוויית עצמי יציבה, ולכן קשה שתהיה חוויה יציבה של אחרים. סילק מתבדח שכך זה אצל כולנו מול קרובי משפחה כשאנחנו בלחץ וקשה לשמור על יחסי אובייקט תקינים, ומזל שזה פחות ככה בעבודה שם אנחנו מתפקדים טיפה יותר טובה (בתקווה)
גרינקר 1967: קטלג 4 קבוצות של בורדרליין, כיום מזהים בעיקר 2 מתוכן.
אבחנה DSMית:
- סילק ייעץ לוועדה של הDSM V על הפרעות אישיות. המומחים לא הסתדרו ביניהם אז קראו לו. הוא צוחק על כך שזה כמו בד"ר סטריינג'לאב שאומרים ש"you can't fight in here , this is the war room!"- מדברים על אישיות מסוכסכות ומסוכסכים בעצמם.
גונדרסון וסינגר ב1975: בנו ראיון אבחוני לBPD, סילק בדק מהימנותו. ב1980 הכניסו BPD לDSM III. היו ספקות לגבי טוהר האבחנה (תוקף מבחין). סילק מתבדח שאלו "angel dancing on the head of the pig", כלומר, שאם אתה רואה בורדרליין אתה יודע שזה זה, וכל הוויכוחים הם תיאורטיים מנותקים מהחוש הקליני הברור. הוא אומר שנכון היה להכניס את האבחנה לDSM בעיניו, כי רק מאז היה לה שם, והמחקרים התחילו להעשיר את ההבנה שלנו לגביה.
- הייתה אבחנה מבדלת בין בורדרליין והפרעת אישיות סכיזוטיפלית. בוב ספיצר 1979 מבחין ביניהן. א]חזןדה ]סחכןוחץ קתרה מכךךץ (תעריכו, זו הקלדה עיוורת, הכוונה ל:"אפיזודה פסיכוטית קצרה שהייתה") בDSM III תחת הפרעת אישיות סכיזוטיפאלית, אך בגירסה המהודרת DSM III-R אפיוזדה פסיכוטית קצרה עוברת להפרעת אישיות בורדרליין. ואז מקום חפיפה של 75% בין האבחנות יורדים ל15% חפיפה, והטוהר עלה.
- הקריטריונים של גנדרסון וסינגר נשמרו בגדול - אפקט אינטנסיבי מדוכא או עויין, התנהגות אימפולסיבית, רגשות כרוניים של ריקנות, חשיבה רופפת במבחנים לא מובנים כמו ברורשך (למעשה היו רק 6 מחקרים שהצביעו על כך וכולם מצטטים אותם כי זה נשמע הגיוני, וסילק מציע לבחון BPD ברורשך כי זה בעצם תחום מעניין שכולם רוצים לצטט אבל אין עליו מחקר רב בעצם), ועוד כמה קריטריונים. הקריטריונים נשמרו בצורה דומה גם בDSM IV-TR.
- בDSM V הייתה המלצה של הוועדה למעבר לתפיסה מימדית, שסילק צופה שתיושם תוך עשור לאחר השלמת מחקר בנושא לצורך וולידציה של המלצות המומחים (ההמלצות אינן בגרסא שאושרה, אלא בפרק השלישי של המהדורה שנתון לבחינה נוספת לפני אישור).
- סילק מסנן מתחת לשפם שהיו גם כוחות פוליטיים אימתניים שמנעו מאישור ההמלצות (פעם בדקתי את זה והבנתי שיש חשש שמאובחנים נוכחיים יאבדו זכויות ביטוח, או שיהיו הכרות ביטוחיות ביותר מדי אנשים, וכו').
DSM V-
- מתאר שהפרעות אישיות קשורות באיך שאנחנו תופסים את עצמנו ואת אחרים באופן יציב, ביכולתנו לחתור באופן עקבי אחרי מטרות בחיים, יכולת לאמפתיה ומוכרבות ביחסים בין אישניים, אינטגרציה של סתירות ביחסים ופשרות מול המציאות.
- לאחר הגדרת הפרעת אישיות, הקריטריונים של BPD הם די דומים לאלו של DSM IV-TR, ויש טיפוסים שונים. במקום לקרוא לקריטריונים קריטריונים, קוראים להם דומיינים (יעני דגשים).
קלינית:
- סילק אומר שלא משנה איך נקרא לזה - מרגישים את זה בחדר. "אם אחרי 5 דקות אתה רוצה לרצוח את המטופל או שהתאהבת ואתה רוצה להתחתן איתו - זה בורדרליין". (הוא מדגיש שהמגדר לא משנה).
- מטרת הטיפול המובנה היא להתמודד עם הדילמה (לרצוח את המטופל או לברוח להתחתן איתו)
- חובה על המטפל להיות בקבוצת הדרכה/התייעצות כנה. אי אפשר לעבוד לבד מול מטופלים אלו. חייבים מישהו לפרוק איתו. הוא מספר על קולגה שמתקשרת אליו לספר "המטופלת שלי לקחה מנת יתר של כדורים נגד דיכאון, אני שונאת אותה, נמאס לי ממנה כפויית טובה כמה שעות שהשקעתי להרגיע אותה שבוע שעבר, שתשגע מטפל אחר זהו היא לא חוזרת אלי!!" חייבים להיות מסוגלים לפרוק את הרגשות הללו, זה חלק מהניהול הרגשי של המטפל. אחרי שפרקה, יכלה המטפלת להחזיר את האחריות, וכששאל אותה מה תעשה אמרה "אדבר איתה על זה ואראה מה גרם לה לעשות את זה".
- לא משנה איך נכיר או לא נכיר בהפרעה זו, אלו אנשים שקיימים ויודעים לתאר באופן ייחודי את כאבם באופן אמיתי ולא מניפולטיבי. "הם עושים כמיטב יכולתם" הוא הניסוח של גישת DBT. זו עמדת חמלה שמקלה על המטפל להתחבר לכאבם.
המלצות לטיפול:
- (GPM (good psychiatric management: יש רק רמזים לכיוון טיפולי ועדיין לא ברור כיצד לטפל, אך יש אפשרות לאזן לעיתים.
- CBT
- STEPPS - אדאון לטיפולים קיימים. גישה לפתרון בעיות.
- פסיכואדוקשיין והדרכה משפחתית: האבחנה צריכה להיות שימושית ולא רק עלבון. המטפל צריך להיות מסוגל להגיד למטופל בכנות מה יש לו. ככה המטופל יודע שהוא לא סתם מדוכא מאז שנולד, 40 שנה של דיכאון וסבל זה לא MDD (דיכאון מאז'ורי) אלא BPD.
מחקר עדכני:
- 75% מהמאובחנים הם נשים. BPD הם רבע מהאוכלוסיה הטיפולית. 10% מהמאובחנים. 1-2% מהאוכלוסיה הכללית.
- לטיפול יש עלות ביטוחית גבוהה.
- יש שיפור בהבנת המוח - האונה הפרה פרונטלית לא מווסתת רגש, ואינה מכבה תגובה רגשית מול אירועים חסרי חשיבות.
- קושי בהביטואציה רגשית לתמונות מגעילות - כשמראים לBPD תמונות מגעילות הם ממשיכים להגיב ברגשות שליליים, בניגוד לאוכלוסיה הכללית, שיש התמתנות של התגובה הרגשית השלילית. יעני לא לומדים מחשיפה לגירוי, מניסיון.- יש טענה שיש בעיית סיפוק (אופיואידים) ובעיית אטצ'מנט (דיטצ'מנט בעצם, אוקסיטוצין).
- כ50% מועבר בין דורית. אולי גנים ואולי סביבה הורית, סילק ממליץ שייהיו לך גם גנים טובים וגם מזל טוב כדי להימנע מההפרעה.
- נטייה לקשיי רגולציה רגשית מול סביבה שלא נותנת ולידציה לרגשות. כלומר אלו אנשים עם תגובה רגשית שונה לאירועים, שהסביבה התקשתה לסייע להם להתמודד עם רגשותיהם.
הפרכת מיתוסים:
- מתנגדים לטיפול - בעצם מחפשים טיפול ומסוגלים לשתף
- תוקפניים וחסרי כבוד למטפל - בעצם מתקשים ברגולציה ואינטימיות, ולא מצפים לוולידציה של רגשותיהם.
- מאיימים באובדנות ולא ניתנים להכלה - בעצם יש טיפול שמכיל הרסנות, יש צורך בניהול הטיפול (management) אחרת אי אפשר לטפל בהם. חייבים לווסת את הכאוס כדי שיוכלו בכלל לשבת בטיפול.
- רק מומחים לנושא יכולים לטפל היטב - דווקא יש פרוטוקולים פשוטים
לקראת העתיד:
- "בריין ווש" - ספר של סאלי סארטלו לפיו מחקרי דימות עדכניים טוענים שמצאו איברים מוחיים שעושים כל מיני דברים כמו אהבה וכו', אבל אנחנו עוד רחוקים מכל מאוד.. יש מקום לשיפור..
- טיפול גנטי - להבין מי יגיב לאילו תרופות
- הפחתת הסטיגמה
- שיפור הפרקטיקות
הערותיי:
הכיבוד בבוקר היה בסדר, קרואסונים, קפה מגורען בהקפאה... בפוסטים הבאים אעלה תמונות של הכיבוד בצהריים שהיה פיצוצי!!!!
הנה השיר שרץ לי בראש בתחילת הכנס בריפיט אינסופי:
הפוסט הבא הוא על טיפול בגישת DBT בהפרעת אישיות גבולית!!
הפוסט אחריו על טיפול בגישת TFP בהפרעת אישיות גבולית!!!
והפוסט שאחריו הוא על טיפול בגישת MBT בהפרעת אישיות (ניחשתם נכון) גבולית!
אתה כותב נהדר : )
השבמחק