יום רביעי, 22 במאי 2013

קטע פולני


היום הקבוצה הפסיכולוגית של ימי ד' נפגשה לדון בפרק של בולאס על "הפנמה עקורה", שזה האחות המשעממת של הזדהות השלכתית. אורית ניהלה את הפגישה ביד רמה. הנה כמה נקודות שעלו:

1) דוגמא של הפנמה עקורה: ילד שופך כוס חלב על השולחן. יש בו ניצנים של תחושת אשמה. ההורה צועק עליו, "אוי נו באמת, הגזמת, אתה לא מסתכל אתה לא נזהר??". תחושת האשמה המניצה מתחלפת מהר בחרדה, רצון לרצות את ההורה ולפייס אותו. הילד מתנתק מתחושת הביקורת העצמית ועובר לעמדה מצטדקת או מתחנחנת. בולאס מתאר את החשיבות של האשמה הספונטנית, שגורמת לאדם לעצור, להצטער, להבין את השלכת מעשיו על האדם האחר, ולרצות לפצות אותו, כדי לשוב לתחושה של שלווה. ההפנמה העקורה היא לקיחת העמדה המאשימה מהילד להורה, הפקעתה ממנו והחצנתה כלפיו. אז העמדה של הילד נעדרת את הצד הביקורתי הפנימי, והוא להכיר באחר ולתקן את ההרס שגרם לו, אלא נותר במקום של חרדה כאובייקט של ההורה המאשים.

2) בולאס: "על יד שימוש בסקרנות, בקסם אישי ובהתמדה שקטה, גרגור מצליחה להביא את ולדימיר למסור לו פרטים אינטימיים מחייו, ולהסגיר ביחדיו פרטים חשובים על מצבי עצמי וקורות חיים. הצורך בבדידות נהרס (כלומר לאדם יש צורך בסיסי בהיות אובייקט בלתי מוכר על ידי עצמו, שלא להתבונן בעצמו, קצת פסיכוטי או לפחות אוטיסט). אחר כך גרגור מארגן את חייו ואת עצמיותו של ולדימיר בתיאור עקבי, כשהוא נוטל לעצמו סמכות סיפורית וכוח וגוזל מולדימיר את יחסו אל עצמו כאובייקט (כאן הכוונה לסובייקטיביות כסמכות להבניית הנרטיב של האובייקט שהוא אני, עצמי). תפיסתו הסיפורית של גרגור את ולדימיר גדולה יותר, כלומר, מאורגנת יותר, אינטנסיבית יותר, כוללנית יותר ובטוחה יותר. גרגור עקר מולדימיר באלימות את יחסו אל עצמו כאובייקט. אלימות בין אישית כזאת שכיחה בקבוצות טיפוליות שבראשן עומד מנחה, העוקר מן המטופלים את יחסם אל עצמם כאובייקט".

3) בעיניי מדובר בספליט (פיצול לקיצונים, חשיבה דיכוטומית, בינארית). בניסוח של אוגדן, הסובייקט הוא אמביוולנטי ספונטני. הסובייקטיביות היא יחס מורכב ואף פרדוקסלי כלפי כל דבר ואף כלפי עצמנו, מתמשך ומשתנה תמיד. במקרה זה, הספליט הוא ניסיון להתגונן מפני הקונפליקט בין קיצונים שאינם ניתנים ליישוב ביחס הסובייקטיבי, או במורכבות של המציאות. הרצון שמשהו יהיה רק טוב או רק רע, שיהיה סדר בדברים, כי קשה להתמודד עם אפורים או עם כפילות (גם וגם). הזדהות השלכתית היא השלכה של צד אחד בספליט על הצד האחר – לדוגמא לתקוף מישהו כדי לגרום לו להגיב ממקום של פייט/פלייט – האם אני חזק ואתקוף או חלש ואסוג. כך המטופל יכול לגרום למטפל לחוש את המתח שלו, וגם את חוסר האונים שלו. הפנמה עקורה היא הנחה שהאדם מולי הוא אובייקט חלקי החסר חלקים שאני מייחס לעצמי. כלומר אני מפנים חלקים מהאדם שמולי, ומצר את היחס שלו לסיטואציה. זוהי שוב דחיקת האדם שמולי לצד אחד של הפרדוקס, אל הקיצון. לדוגמא, מיחס אמביוולנטי של אשמה וחרדה, על שפיכת החלב, לקיצון של התגוננות מול חרדה, וחוסר יכולת לשאת באשמה וברצון להכיר בנזק שגרמתי לאחר, ולפצותו.

4) אל מלא רחמים, אלמלא האל מלא רחמים, היו הרחמים בעולם ולא רק בו.

5) הפנמה עקורה זה ספוילער רגשי.

6) הפנמה עקורה. כשמתוך צורך נרקסיסטי אנחנו עוקרים רגשותיו של האחר ומייחסים אותם לנו. או: פיניש הים:

אין תגובות:

הוסף רשומת תגובה