התנדבתי לאסוף חומרים באינטרנט על טכניקות טיפוליות לנפגעי דחק במהלך מצב חירום. כלומר מדובר בהתמודדות הראשונה עם הפגיעה, שניתנת על ידי איש בריאות הנפש הקרוב למקום/זמן הפגיעה. לדוגמא, לאחר נפילת טיל, חלק מהמפונים לתחנות עזרה ראשונה אינם סובלים ממצוקה גופנית, אבל סובלים ממצוקה נפשית. להלן רשימה של חומרים שעלו בחיפושיי באינטרנט. אין פה העדפה לשיטות לפי אפקטיביות, אלא בעיקר חיפוש של גישות הרלבנטיות להגשה מיידית תוך כדי מצב חירום. אז הנה:
- עמוד על תגובות טיפוסיות לטראומה ממליץ על הטיפים הבאים כדי להפיג דחק בסגנון של טיפול עצמי: גייס תמיכה מאחרים בעיקר כאלו שחוו את האירוע, דבר על האירוע הטראומטי עם אנשים שיודעים להקשיב באמפתיה, שחרר את הבכי, תוציא את המרץ בריצה באופניים באירובי ובהליכה, הירגע ביוגה במדיטציה בעיסוי, תצחק על זה, התפלל, עשה מדיטציה, נסה דימיון מודרך זה משחרר ויש את הקלטות של הדרכה בנושא, נסה הרפיית שרירים עמוקה אפשר בשילוב ביופידבק, אמבטיות ארוכות, אמנות ומוסיקה, שמור על מחזור השינה, שמור על תזונה מאוזנת, הימנע מהסטימולנטים של העולם החדש - קפאין ניקוטין וסוכר, התחייב לעשות משהו בעל משמעות אישית מדי יום, אכול מזונות טריפטופנוגניים כגון בשר הודו חם או בצל מבושל או תפודים אפויים או מרקים מוקרמים, כי טריפטופן גורם לעייפות טובה כזו, נסה ליזום פעילות בטיחותית כמו להתנדב במשמרות זה"ב בקהילה זה יגרום לך לחוש בשליטה על האיומים שבחיים, כתוב על החוויה שלך בפרטי פרטים וחלוק אותה עם אחרים.
- ברושור לבני נוער שסובלים מטראומה שהוציאה מועצת הבריאות הציבורית מונה מספר מאפיינים של טראומה כגון: חוסר שינה וסיוטים, ירידה בתיאבון, מיקוד במחשבות של בושה ואשמה, עצבנות ורגזנות, דכדוך, חיפוש אחר אקשן והתנהגויות מסוכנות, כעס וחיפוש נקמה, דריכות וחשדנות, חוסר רצון להקשיב להורים ומורים, רצון להתבודד, פלאשבקים בהם מחזות של הטראומה עוברים לך פתאום בראש, קשיי ריכוז בכיתה וירידה בציונים, איבוד חשק לעשות דברים שנהנת מהם בעבר. הברושור מציע לפנות לייעוץ מקצועי אצל רופא או יועץ בית ספר במקרה והתחושות הללו ממשיכות יותר משבוע, במקרה ומתפתחת אדישות רגשית, במקרה ומתפתחת הימנעות מהמקום בו ארעה הטראומה או מדברים שמזכירים את הטראומה, במקרה ואתה מתחיל לשאת נשק כדי להרגיש יותר בטוח, אם אתה מתחיל להשתמש בסמים ואלכוהול כדי להרגיש יותר טוב ולשכוח ממה שקרה, אם אתה מאבד תקווה. ההמלצות לטיפול עצמי הן: קח את זה ברצינות ואל תעמיד שלא קרה כלום, דאג לעצמך ברמה הפיזית עם תזונה וכושר ושינה, בלה זמן איכות עם משפחה וחברים ותן להם לתמוך בך, דבר על זה ככל שאתה יכול, שמור על צלילות והתרחק מאלכוהול וסמים כי הם רק ידרדרו אותך למשבר, שמור על שגרה - שיעורי בית חברים ומשפחה, קח כמה רגעים להירגע כשצריך עם נשימות עמוקות או שיר שאתה אוהב, תן לזה זמן וסבלנות.
- מטה-אנליזה על השפעות אתניות על נטייה לטראומטיזציה מראות שבני מוצא לטיני נוטים לפתח תגובות טראומטיות לאחר אירועים טראומטיים.
- שאלון סטנפורד לאבחון עצמי של תגובת דחק חריפה. הסבר על ציינון השאלון. תיקוף שאלון סטנפורד לתגובת דחק חריפה.
- מחקר על פונים לעזרה נפשית לאחר רעידת אדמה בסן סלבדור שהשתמש בשאלון סטנפורד מצא שרק 6% עמדו בקריטריונים לתגובת דחק חריפה לפי הDSM. אולם 39% דיווחו על תגובה חלקית שכוללת רק סימפטום אחד בכל אשכול סימפטומים לדוגמא, רק קשיי שינה ולא סיוטים, רק עצבנות ולא חשדנות וכו'. המשתנה המנבא המסביר את תגובת הדחק החריפה ב20% מהמקרים היה הילכדות ברעידת האדמה, אחריו בעוצמה נמוכה יותר היה איבוד הבית והפרטיות כתוצאה מרעידת האדמה. אסטרטגיית ההתמודדות שנקטו בה הפונים גם ניבאה תגובת דחק. פונים שנטו לאסטרטגיית "ויתור ונסיגה" או לאסטרטגיית "חיפוש עזרה מאחרים" פיתחו גם תגובת דחק חריפה. לעומת זאת, מי שנקט באסטרטגיית "קבלה" של האירוע היה פחות סביר לפתח תגובת דחק חריפה. כמובן שאין פה סיבתיות - ייתכן וקבלה היא מאפיין של היעדר טראומה, בעוד שהתכנסות ובקשת עזרה הם מאפיין של טראומה - ואינם הגורמים לטראומה.
- סקירה על הפן הנוירולוגי של תגובות דחק מתאר את האיברים המוחיים הרלבנטיים בתגובה ללחץ והנוירוטרנזמיטורים וההורמונים הרלבנטיים. בעיקר, המאמר מציע על חיסון מלחצים באמצעות שינויים מתונים בסביבת החיים, וכן ריבוי אינטראקציות בין אישיות. בחיות מעבדה שעברו לחצים מתונים כתוצאה משינויים בסביבת החיים וכתוצאה מריבוי אינטראקציות בינאישיות (בינקופיות) נראתה תגובת לחץ מתונה יותר לאירוע קשה.
- בדיקת מהימנות שאלון דיווח עצמי לחוויה של קשיי ריכוז ורגשות שליליים, לאבחון תגובת דחק חריפה.
- מבחן ASDS לבחינת הפרעת דחק חריף.
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה